איתי לתמיד || הושלם

עונה 2 פרק 16

(סורי מראש על השגיאות כתיב🙏🏼❤️)

״אני יודע שליאור ״עוקבת אחריי״, אני יודע גם מי ירה בג׳ייס, ואת שלומי, ומי הרג את אבא שלך״ אמר.
״מ-מה?״ אמרתי מאוד מופתעת לנאמר.
״ליאור שחקנית לא טובה... יכולת ללמד אותה שכשרוצים להקשיב לשיחה לא יושבים מאחורה וקוראים עיתון... רק בסרטים זה עובד״ אמר.
״לגבי מי ירה בג׳ייס ושלומי ואבא שלך, זה כמעט אותו בן אדם״ אמר ונשען לאחורה.
״מ-ה? אני לא מבינה? איך.... איך את יודע?״ שאלתי אותו מבולבלת.

״לא מנסה להשוויץ, אבל הייתי ביחידה סודית בצבא, הייתי מצטיין בכך שהצלחתי למצוא הקלטה של השיחה עם ראש הממשלה שמדבר עם ראש ממשלת של ארצות הברית.... שזה היה ממש קשה.... אז אני יודע איך לקבל מידע.... ודיי בקלות״ אמר.
״ר-רגע.... איך אתה יודע?.... על אבא שלי? ושלומי?״ אמרתי עדיין מבולבלת.
״זה לא משמה עכשיו.... מה שהכי משנה זה שמי שירה בג׳ייס, הרג את שלומי וחטף את אחיך זה ראש מאפיה אדומה, לוקאס״ אמר.
ידעתי!!!!!.
לא הגבתי כי ידעתי שזה הוא.....
״לפי הפרצוף שלך אפשר לראות שאת ידעת....״ אמר.
״כן.... היה לו קעקוע של אריה בצבע זהב על שורש כף היד....״ אמרתי וניסיתי לחשוב על מה לעשות עכשיו.
״אבא שלו, לפני 10 שנים היה הבוס שלהם.... הוא אימר על כסף... מה שאסור לעשות והמשטרה תפסה אותו, את כל הכסף שהיה לו כמובן שהוא החביא, אבל הוא השאיר אותם אצל חבר טוב שלו, מוריס, הוא ניסה להחביא את הכסף במקום מוגן יותר, אז הכניס אותם לחשבון הבנק שלו...״ התחיל להגיד ואני הקשבתי לו טוב טוב.

״בוס מאפיה חשב שהוא גונב לו את הכסף אבל שלח אנשים להרוג אותו, מוריס לא הבין למה הוא שלח אותם, הוא ניסה לדבר עם השני.... אבל זה לא ענה לו, עד שהוא יצא מהכלא ולבד הלך להרוג אותו, מוריס לא יכל להרוג אותו, הוא היה חבר מאוד טוב שלו, אז הוא ניכנע והשני פשוט הרג אותו״ אמר.
שתקתי שניות ארוכות, לא יכולתי להאמין לנאמר, רק בגלל שאבא שלי ניסה להגן על הכסף שלו הוא הרג אותו?.
״לגבי בן... אני בטוח שאת לא רוצה לאבד עוד בן משפחה.... אנחנו צריכים תוכנית בשביל להציל אותו״ אמר אך קמתי במהירות והתקדמתי לכיוון היציאה, לא הקשבתי לאף אחד, רק לדבר אחד, הקשבתי לפחד שיש בי עכשיו לאבד את בן.
״חכי רגע!!״ אמר ותפס את ידי.

״עזוב אותי!!!״ אמר עצבנית.
״ומה תעשי אחר כך?? תלכי אליו ותהרגי אותו??? את לא מסוגלת להרוג בן אדם!״ אמר.
״אז! אני יעשה משהוא אחר!!! אבל תעזוב אותי!!״ אמרתי וניסיתי להשתחרר ממנו.
״תקשיבי!!! תלכי לשם והוא יהרוג את שניכם!!! הפחד שולט עלייך עכשיו!!! תירגעי!! בואי נחשוב על תוכנית ביחד!!״ צעק ואני עצרתי את עצמי.
״אתה צודק...״ אמר ונירגעתי.
״מצויין״ אמר.

לילה
״הבנת??״ שאל אותי וקם ממקומו.
״כן!! להתנהג רגיל, עד שהוא יעשה את הצעד הראשון...״ אמרתי וקמתי אחריו.
״יפה! עכשיו בואי נלך״ אמר והתקדם ליציאה, יצאנו מהמשרד והתקדמנו למעלית, נכנסנו לתוכה ואני אמרתי
״תגיד... למה את עוזר לי?״ מופתעת לזה רק עכשיו.
״מה? אה!... סתם....״ אמר.
״חשבתי שאתה בן אדם חרא ואגואיסט, אבל כנירא טעיתי.... אתה אחלה גבר״ אמרתי וחייכתי טיפה.
״ואת אחלה אישה, אישה מאוד חמודה, אמיצה וגם יפה״ אמר.
״ת-תודה...״ אמרתי טיפה מסמיקה מהמילים שלו.
מה יש לו פתאום?? קודם עוזר לי.... ואז מחמאי לי שאני יפה?.
יצאנו מהמבנה והתקדמנו לרכבים שלנו, נפרדנו ואמרנו אחד לשני ביי.

נסעתי לבית שלי, כל הנסיעה חשבתי על מה קורה עכשיו לבן? איפו הוא? הוא רעב?? איך הוא ישן....
אחרי 10 דקות הגעתי לבית, התקלחתי ולבשתי בגדי שינה ונירדמתי.

למחרת בבוקר
התעוררתי מהשעון המעורר שלי, קמתי ממטתי והלכתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים, לאחר מכן פתחתי את הארון ולבשתי סוודר פסים, ג׳ינס עם קרעים ונעלים לבנות(תמונה למעלה).

הכנתי לי נס קפה ויצאתי מהבית, נכנסתי לרכב ונסעתי לבית חולים.
לאחר 10 דקות הגעתי, עליתי לקומה השנייה והלכתי לחדר שבו ג׳ייס נמצא.
שמעתי דיבורים של מעיין וג׳ייס? הוא התעורר?.
פתחתי במהירות את הדלת וראיתי אותם מדברים, הוא התעורר!!!!.
״ג׳ייס״ אמרתי שמחה לראות אותו חי.
״אור....״ אמר וטיפה חייך אליי.
״איך אתה מרגיש?״ שאלתי אותו והתקדמתי אליו.
״יותר טוב״ אמר ואני שוב חייכתי אליו.
״מה נשמע?״ שאלתי את מעיין.
היא ענתה לי בעצב ״הכל טוב״.
״איך מייק?״ שאלתי אותה.
״הוא בסדר, הוא עם אמא של ג׳ייס״ אמרה.
״הבנתי....״ אמרתי.
״טוב אני צריכה לזוז.... ג׳ייס תנוח, לך לישון״ אמרה ונישקה אותו בלחי.
״ביי״ אמר והיא הלכה.
״איפו ליאם?״ שאל אותי לפתע.

״מה? מאיפו אני יודעת... לא פגשתי אותו משלשום... הוא לא בא לבקר?״ שאלתי אותו סקרנית.
״לא... נפגשנו אתמול וזהו...״ אמר.
״אני ינסה למצוא אותו... ותקשיב...״ התחלתי להגיד.
״שלא תעז למות! הבנת?״ אמרתי לו רצינית.
״מ-מה? מה זה פתאום?״ שאל מופתע לנאמר.
״יש לך אישה ובן שמאוד אוהבים אותך, ליאם ואני.... מאוד אוהבים אותך! ואם יקרה לך משהוא... לא ניסלח לעצמנו״ אמרתי לו.
״או-אוקי.... אל תידאגי אני יחיה את החיים הכי טובים שיש!!! רק בזכותכם! בגלל שאתם לידיי!״ אמר וחייך אליי.
חייכתי אליו טיפה ואמרתי
״תשמור על עצמך! ובאמת תודה״ וחיבקתי אותו לאט לאט כדי לא להכאיב לו.

לאחר כמה שניות התנתקתי ממנו והוא אמר
״מה יש לך פתאום? משהוא קרה? זה נירא כאילו זאת הפעם האחרונה שאנחנו רואים את אחד השני.... מה יש?״ שאל מבולבל.
״לא סתם... אני פשוט רציתי להגיד את זה, כששכבת על הרצפה, עם כדור בלב ודם שלא מפסיק לצאת, פחדתי לאבד אותך, פחדתי שתמות, שתעזוב כשעוד לא חגגת שנה למייק.... או שבכלל מתתה! בבקשה תחייה״ אמרתי לו ודמעה ירדה מעיני.
״אני מבטיח לך! שלא אמות! אני יחיה עד שאני יזדקן! אני נשבע לך״ אמר ואני נרגעתי טיפה.
״טוב תנוח קצת....״ אמרתי וניגבתי את הדמעה.
״טוב...״ אמר.

התחלתי להתקדם לכיוון היציאה, אך כשהגעתי עצרתי ואמרתי
״תזכור! אתה נשבעת לי! זה אומר שגם אחרי המוות שלי השבועה תמשך!״ ויצאתי מהחדר.
נאנחתי מעצב והתקדמתי לכיוון היציאה מהבית החולים, כשיצאתי התקדמתי לרכב שלי ונסעתי לנתי, הכלב הזה!.

לאחר 30 דקות
יצאתי מהמכונית ונכנסתי למבנה בו נתי נמצא, המבנה היה פשוט מבנה קריוקי.
נכנסתי והתחלתי לחפש במהירות ובעצבים את נתי, איפו הוא לעזעזל יושב??.
לפתע עברתי ליד דלת ועצרתי את עצמי כששמעתי את קולו של נתי, פתחתי את הדלת במהירות והוצאתי את האקדח מהכיס ואמרתי
״יש לך שתי שניות להגיד לי איפה בן נימצא, כי אם לא, פה ועכשיו אתה מקבל כדור לראש״ וקיוויתי את האקדח על נתי שישב והסתכל עליי.

המשך יבוא❤️