27 Minutes » LS | ההמשך

Determination

[Harry POV]

עם דעה מחודשת ועם יותר תקווה ממה שהרגשתי במשך זמן רב, השבוע עבר מהר מתמיד.

אנשים טסו מכל רחבי העולם כדי להשתתף בחגיגות החתונה ובחגיגות סוף השבוע.

כולם התעסקו בניסיון לארגן את הכל שיהיה מסודר ומוכן ליום הגדול, אבל אני פשוט ישבתי והמתנתי בדירה שלי.

לא התבקשתי אפילו פעם אחת השבוע לעזור בכל דבר ובכל זאת, למרות שהעדפתי כך, זה היה קצת מתסכל.

ידעתי שהם לא יתקשרו אבל אני מניח שחלק ממני קיווה שהם יעשו זאת.

כל השבוע הזה ביליתי בישיבה לבד בדירה שלי בניסיון להחליט איך בדיוק אני הולך להפוך את השינוי החדש שנמצא בליבי לתוכנית פעולה.

לא היה לי קצה חוט ושום מושג מה לעשות כרגע.

להחליט לנסות ולהשיג אותו בחזרה היה דבר אחד, אבל עכשיו אשכרה לעשות את זה? זה מפחיד אותי.

ידעתי מהתקשורת וכל מי שלא היה חלק ממעגל החברים הפנימי שלנו, שמשפחה ועמיתים צפויים להיות בחתונה.

לא התכוונתי להיות וזה רק אם אוכל למצוא דרך לדבר את לואי לפני כן.

הבעיה היחידה היא שאין לי מושג איך אני באמת אעשה את זה.

----------‐-
השבוע הגיע ועבר וכעת היה יום שישי, יום לפני החתונה.

הטקס יתקיים בעוד עשרים וארבע שעות בדיוק מעכשיו, ובעוד הצד של הכלה במסיבת החתונה היה בבית בערב השקט שלהם כשהוא נרגע לפני מחר, הבנים יצאו לחגוג.

קיבלתי טקסט מזאין עצמו שביקש שאבוא וידעתי שאני רוצה אבל לא יכולתי לגרום לתחת שלי להוציא את עצמו מהספה הזו.

זו הייתה מסיבת הרווקים של לואי וניהלתי דיון מאסיבי על איך זה יהיה נראה אם ​​אלך ואם לא.

אם אלך זה יהיה כמעט כאילו אהיה בסדר שהוא מתחתן ושאני מקבל את זה, אבל אם לא אלך ומישהו יראה את זה, זה יגרור תגובה חריפה מהתקשורת.

אבל העניין הוא שאני לא יכול שלא להרגיש שאני צריך ללכת, תחושה שאם אלך זה יכול להיות מחליף המשחק האולטימטיבי.

אז עם הדחיפה הקטנה הנוספת הזו קמתי וטסתי למעלה לחדר שלי כדי להתחל ולהתכונן.

נראה שהערב אתארח עם החברים הכי טובים שלי והאקס שלי לחתונה הארורה שלו שלעולם לא תתרחש.

לכל הפחות, לא אם אוכל לעזור לו.

---------

המועדון היה חשוך והואר על ידי אורות ניאון בהירים ופלאשים.

ים של אנשים רקדו בכל מקום זה מול זה ושתו.
המוזיקה נשמעה מהרמקולים והבס גרם לרצפה להרעיש בקצב.