27 Minutes » LS | ההמשך

Epilogue

[Harry POV]

ליבי הלם בתוכי.

התנועה כל כך מהירה ורועשת שאוזניי הלמו.

אני עומד, בוהה ברצפה דרך המראה, הטוקסידו השחור שלי מתאים בצורה מושלמת סביב גופי והעניבה האדומה והמבריקה שלי בולטת בצורה מבריקה כנגד כל זה.

ורד לבן ורך מוצמד בקפידה על דש הטוקסידו שלי.

לואי עשה עבודה מושלמת בבחירתו עבורי, לא כמו שציפיתי ממנו לפחות. לא יכלתי להעלות על דעתי את מה שעומד להתרחש.

תוך מספר דקות פשוטות חיי עמדו להשתנות.

לואי כבר הפך למרכז כל היקום שלי, אבל ידעתי שלאורך כל זה, זה מה שאני באמת רוצה; להיות נשוי לאהבת חיי.

לקשור איתו את אותו קשר מתמשך. מיתרי ליבי מושיטים יד אליו ומשלבים עצמם יחד לשארית הנצח.

לא לא הייתי זקוק לפיסת נייר פשוטה שניתן להעיף אותה בכל רגע בכדי להצהיר על אהבתי ואמונתי המוחלטת לואי.

זה היה יותר מתיעוד או הצהרה לעולם.

זה היה יותר מאשר רק כמה מילים פשוטות שנאמרו בטקס.

בעיניי זה כל מה שאי פעם רציתי.
להיות מסור לחלוטין ללואי בכל דרך אפשרית מבחינה אנושית.

להיות מסוגל להביט על ידו ולראות סמל לאהבה שלנו שם שנשאר לנצח ולקבל את מבטי האהבה וההערצה שלי.
בשבילי זה היה מרכז הכל ומה שימשיך להחזיק אותו יחד.

ידעתי שעם זה יהיו הרבה יותר מכשולים להתמודד.

ידעתי שאנשים ילעגו לנו עוד יותר או ינסו לבייש אותנו אבל זה לא משנה, זה מעולם לא היה.

לא יכלתי להביא את עצמי לטפל במה שאר העולם חושב, כי בעולמי היו רק לואי וגם אלה שאהבו וקיבלו אותנו.

עולם שאינו מקבל את לואי או את האהבה שלנו, הוא לא עולם שאני רוצה להיות חלק ממנו.

עם כל הדברים שאני מרגיש וההתרגשות שלי שנבנית בפנים, אני לא מבין מדוע לא גרמתי לעצמי להתרחק מהמראה ולהוביל את עצמי לגן.

אני יודע שהוא עומד שם ומחכה לי עם חיוך יפה על פניו, אבל רגליי לא זזות.

הן קשורות לאדמה כמו כבלי פלדה, מכריחות אותי לא לזוז סנטימטר.
הלב שלי עדיין פועם כל כך מהר בחזה שלי, אני כמעט בטוח שהדרך היחידה שאעבור בקרוב היא בכוח של חובש.

"הארי?" קולה הרך של אמי קורא מהפתח.

העיניים שלי מוצאות את שלה והדבר היחיד שאני יכול לראות בהן הוא האושר העצום.

אהבתה של אמי ללואי וקבלתה אותנו כזוג מעולם לא היו סוד, והיא מעולם לא התנערה מהעובדה שהיא רוצה אותנו יחד.