[Harry POV]
פעם חשבתי שאושר הוא רק אשליה.
משהו שאנשים המציאו כדי לספר או למכור ספר טוב.
מעולם לא חשבתי שזה משהו שיכול להתקיים עבורי, אבל זה רק בגלל שהיה נראה לי שזה תמיד ההיפך.
בעוד שבשלב מסוים בחיי חשבתי שאני מאושר באמת, בסופו של דבר הכל פשוט הפסיק.
שמחה שחשבתי שהכרתי, פשוט נעלמה כמו עשן שעף ברוח. פשוט לא נותר זכר, ואיתה זה לקח גם כל חלק ממני שנראה חי.
לא הרגשתי הצצה לאושר כל כך הרבה זמן שבאמת חשבתי שככה אחיה את שארית חיי.
עד עכשיו.
השמש שהאירה מבעד לווילונות חלון חדר השינה שלי הייתה בהירה מספיק כדי לגרום לי להתעורר.
כל החושים שלי נראו לפתע מוגברים בשעות הבוקר המוקדמות.
כל ציוץ ארור של ציפור או רעש נחירות רך לצדי רק התעצם עוד יותר.
כאב קל בראשי שהתפשט מאחורי העפעפיים והתחנן שאסגור אותם.
כשהגוף שלי מתחיל להתעורר לאט, מחזיר לי את כל תחושה הרוגע שהדבר היחיד שאני יכול להרגיש עטוף סביבי הוא החום.
גוף קטן ורך שזרועותיו עטופות בבטחה סביב אמצעיי, ראשו מונח על חזהי ונשימה מאוורר את בטני.
שכבת השיער הקלה המכסה את החלק העליון של חזי, בסמוך לעצם הצוואר שלי מדגדגת בכל פעם שאני נושם ומזיז את גופי.
רגליים ארוכות, מתוקות ורזות משולבות עם שלי ומשלימות את תחושת החום והביטחון שלי.
במציאות גופי גדול יותר, גברי יותר אך עם זאת אני מרגיש בטוח ומוגן כרגע.
תחושה שאני מתכוון להעריך ולשמור בקודש, תזוזה קלה כנגד גופי גורמת לעיניי להפתח ממש מעט.
אני מתחרט מייד ברגע שנראה שהאור בוחר את הרגע הזה לשטוף לחדר עוד יותר וגורם לי לגנוח קלות.
כשעיניי ממצמצות כמה פעמים, מתרגלות לכאב הפתאומי, נשימתי נעתקת למראה התמונה המלאה שמולי כשעיניי נפקחות במלואן.
דעתי מתבהרת בבירור לכל אירוע שקרה אמש.
מהנסיעה למועדון, לכל משקה וכלה בכל נשיקה וגופות נלהבים שמסתבכים זה בזה.
הרגע היה עוצמתי מכדי להיות משכרות וטעות נשכחת.
הכאב הגביר את עצמו עוד יותר למוח שלי כשאני פוקח את עיניי ורואה את הנער שאבדתי בחוסר תקווה בזרועותיי.
YOU ARE READING
27 Minutes » LS | ההמשך
Romance[ספר ההמשך שלא תורגם לעברית] [הושלם] הכל לבסוף הפך ליותר מדי בכדי שלואי יוכל להתמודד איתו. השקרים, היחסים המזוייפים והחיוכים המזוייפים. המעריצים צדקו; הם תמיד צדקו. לואי אהב את הארי, אך לא הורשה להיות איתו. כל זה כבר הספיק והוא לא רצה לחיות חיים מזו...
