[Louis POV]
המוח הוא מקום אפל ולא וודאי,
הוא שוחה במחשבות רעות וחמדניות.
הן עוטפות את עצמן סביבך ובולעות אותך שלם,
אף פעם לא מרפות ואף פעם לא משחררות.
הן משתלטות על כל גופך והופכות אותך לחסר מילים, לחסר תנועה והכי חשוב לחסר אונים.
אבל זה מה שרציתי, לא?
להיפטר משליטה עצמית,
לזרוק את רגשותיי ולבסוף להיות ללא שמירה.
לעמוד על המשמר ולהגן על עצמך זו עבודה קשה.
הראש שלך מרגיש כאילו הוא מתאמץ לשמור על קיר בלתי נראה כך שאיש לא יוכל להיכנס אליו.
אתה כל כך משתדל לשמור עליו חזק אבל לפעמים אתה מועד.
לפעמים אתה מוותר על זה ואז החיים הם המסוכנים ביותר. כי כשיש וויתור,
אז יש בו את החורים הקטנים שבהם הדברים יכולים לחלחל אליך, ואז אנשים יכולים להכנס.
כשמחשבות, רעיונות ורגשות זוחלים על העור שלך כמו אלף עכבישים. זה בלתי נפרד ולא יפסיק עד שיקבל את מה שהוא רוצה.
אותך.
זה היה אני.
כל חלק שנשאר בגופי מכוסה בחושך.
צף ברוח השחורה שמסביבי ולא יכולתי לראות דבר.
נראה שהחושים שלי מנותקים, משאירים אותי לשכב כאילו אני לא באמת שם.
אולי אני לא כאן; אולי סוף סוף עשיתי את זה,
אולי סוף סוף השלמתי עם העובדה שזה באמת מה שרציתי.
רציתי למות, לסיים, לעצור.
אבל אפילו באפלה,
דרך כל החושך והעננים השחורים העבים המקיפים אותי בכל מקום אני עדיין יכול לראות אור.
זה אור בהיר מכדי להתעלם או פשוט להסיט מבט הצידה.
זה מושך את מלוא תשומת ליבי וזה כל מה שאני יכול להתמקד בו.
דרך האור הזה אני מתחיל לשמוע קולות, או קול מסוים. הוא פורץ את השחור שסביבי ואני נלחם בשביל להקשיב.
הוא צורח וקורא את שמי אבל כל מה שאני באמת יכול להתמקד בו הוא האור הבהיר שמקיף אותו.
העיניים שלי מרגישות כאילו הן פקוחות והאוזניים שלי מרגישות קשובות אבל אני לא יכול להתמקד בזה.
"לואי!" הקול צורח שוב ושוב בין קולות הבכי.
למה הם בוכים? עשיתי משהו לא בסדר?
האור היפה מתחיל להתכהה בשוליו ואני מוצא את עצמי מנסה לתפוס אותו.
לא רוצה לתת לקול ללכת עדיין.
אני רוצה לשמוע את זה עוד, זה יתן לי הסבר מה אני שומע, למה אני כאן.
"לא!" המוח שלי צורח מכיוון שאני עדיין חסר אונים מכדי לצרוח בקול רם.
האפלה מתחילה להיות עבה וסמיכה יותר, מכסה ונסגרת כמו דלת החוסמת את האור.
אני נלחם בכל הכוח כדי להגיע אליו ולשמור עליו אך הוא לא יישאר.
הריקנות שאני מרגיש בבטן מתהדקת כשאני רואה שהוא עוזב אותי.
YOU ARE READING
27 Minutes » LS | ההמשך
Romansa[ספר ההמשך שלא תורגם לעברית] [הושלם] הכל לבסוף הפך ליותר מדי בכדי שלואי יוכל להתמודד איתו. השקרים, היחסים המזוייפים והחיוכים המזוייפים. המעריצים צדקו; הם תמיד צדקו. לואי אהב את הארי, אך לא הורשה להיות איתו. כל זה כבר הספיק והוא לא רצה לחיות חיים מזו...
