מה היה קורה אם - Larry Stylinson

פרק 6

פרק זה מוקדש לקליפורד המלך שחשף לנו את לארי
קליפורד ווי לוב יו
~~~

נ.מ. הארי

ישבתי על הספה ובהיתי בטלוויזיה הכבויה. הרמתי במוחי את מה שקרה אתמול. לואי בהה בי, לואי נשען עליי בשקיעה, לואי ראה אותי ערום. זה הדבר הכי מדהים ומביך שקרה לי בחיים.

היה יום ראשון ולא היה לי מה לעשות חוץ מלבהות בטלוויזיה. החלטתי ללכת לפארק. לקחתי אוזניות וטלפון "אני יוצא לסיבוב!" צעקתי. הדרך אחד לא הגיב פשוט הנחתי שאף אחד לא בבית.

יצאתי מהבית ושמתי את הפלייליסט שלי. Blank Space' by Taylor swift' התנגן. לאחר 5 דקות של הליכה הגעתי לפארק.

התיישבתי על ספסל ושיחקתי בטלפון כשפתאום כלב שחור גדול קפץ עליי משום מקום. נבהלתי והפלתי את הטלפון על הרצפה ואיתו את האוזניות.

"קליפורד!" שמתי צעקה. הרמתי את ראשי וראיתי את לואי תופס את הכלב בקולר וכושר אותו ברצועה. "אני מניח שאני צריך להגיד אופס?" הוא התבדח. "אז אני צריך להגיד היי" גיחכתי (ה.כ. זאת ההנאה שלי בחיים דיי).

"אממ... תכיר זה קליפורד" הוא הצביע על הכלב. ליטפתי אותו והוא ליקק אותי. צחקתי. לואי שיחרר את קליפורד לחופשי שוב והתיישב על הספסל ליידי.

"אז מה מביא בחור כמוך לפארק היום?" הוא אמר בטון פלרטטני וגיחך. "טוב... יצאתי לסיבוב" משכתי בכתפיי. הרמתי את הטלפון שלי מהרצפה וניקיתי אותו מהחול, הכנסתי את הטלפון לכיס. "בקשר לאתמול..." אמרתי במבוכה. "זה בסדר הארי, זה לא כאילו לא ראיתי זין בחיי" הוא גיחך.

רגע מה. "אתה...?" ניסיתי לשאול בלי לשאול את זה באמת. "אני...?" הוא שאל. "אתה יודע מה... לא משנה. זה פשוט... היה קצת מביך" משכתי בכתפיי. "פעם הבאה תבקש אמת" הוא חייך אליי. "למדתי את הלקח" צחקתי.

פתאום הרגשתי את הבטן שלי מקרקרת "אני חושב שאני אלך הביתה לאכול... לבדי... פיצה מלפני חודשיים שחיממתי במיקרו... כרגיל" משכתי בכתפיי.

לואי צחק "אתה יכול לבוא לאכול אצלי אם אתה רוצה" הוא אמר. חייכתי "באמת?" שאלתי. הוא הנהן "אמא שלי אוהבת להאכיל אנשים".

הוא קם וקשר את קליפורד, והלכתי אחריו לבית שלו. "אז איך זה שאתה לבד בבית?" הוא שאל כשהיינו בדרך. "אמא שלי רופאה אז היא עובדת כמעט תמיד ואחותי הגדולה בקולג' " משכתי בכתפיי. "אצלי אין כזה דבר להיות לבד בבית, תמיד יש צרחות" לואי גיחך.

נעצרנו מול בית יחסית קטן. לואי הוציא מפתח ופתח את הדלת, הכלב רץ פנימה במהירות. מיד הרחתי ריח של בישולים והבטן שלי קרקרה.

"אמא הבאתי חבר!" לואי צעק. "טוב!" נשמעה צעקה מהמטבח. נכנסנו פנימה. על הספה ישבו שתי האחיות של לואי שאספנו מבית הספר ביום הראשון שלו כאן, וצפו בטלוויזיה, וחוץ מהן התרוצצו עוד שתי תאומות בבית. חייכתי. כל האווירה נתנה תחושה של משפחה, מה שהרבה זמן לא הרגשתי.

פתאום אישה שנראתה בת ארבעים בערך הגיעה לסלון. "אמא, זה הארי" לואי חייך. "היי" גברת טומלינסון" אמרתי בשקט. "תקרא לי ג'והאנה" היא חייכה אליי וחיבקה אותי. "בואו לאכול!" היא קראה אחרי שהתנתקה מהחיבוק.

כל האחיות התיישבו מסביב לשולחן, וכך גם אני ולואי. ג'והאנה הגישה את כל האוכל לשולחן והתאומות כל הזמן הגניבו אוכל לקליפורד הכלב מתחת לשולחן. משפחת טומלינסון נראת משפחה מדהימה.

"אז הארי, אתה לומד עם לואי בבית הספר?" ג'והאנה שאלה. "באותה כיתה" חייכתי. "אתה עובד?" היא שאלה "כן, במאפייה בהמשך הרחוב" אמרתי. "זה נהדר" היא חייכה. "אמא אני חושב שאת מביכה אותו" לואי אמר "לא, זה בסדר" אמרתי.

כשסיימנו לאכול התכוונתי לפנות את הצלחת כשג'והאנה עצרה אותי "אתה לא צריך לפנות, אני אפנה" היא חייכה. "אמ... אוקיי" הנחתי את הצלחת בחזרה.

"בוא" לואי אמר והוביל אותי למרתף. כשהגענו למטה ראיתי חדר גדול בו הייתה ספה ישנה וטלוויזיה ומיני מקרר. לואי הוביל אותי דרך דלת קטנה יותר למה שאני מניח שהיה החדר שלו.

הסתכלתי סביב. היו שם מיטה, שולחן וארון שהיו מאוד מבולגנים. על הקירות היו פוסטרים של כמה להקות ובפינת החדר היה פסנתר.

לואי התיישב על המיטה והתיישבתי ליידו. "המשפחה שלך מאוד נחמדה" ציינתי. הוא חייך "כן..." הוא מלמל. "תודה" אמרתי לפתע. "תודה על מה?" הוא גיחך. "תודה על זה שלא אכלתי לבד היום צהריים, כמו בדרך כלל" משכתי בכתפיי. "הו... אתה לא צריך להודות לי" הוא מלמל במבוכה. "אבל אני רוצה" חייכתי.

הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי. בחנתי את הפרצוף שלו. העיניים שלו כל כך יפות, כמו האוקיינוס. השיער שלו נראה מבולגן ומסודר בו זמנית. האף שלו קטן וחמוד. איך הוא נראה כל כך מושלם?! השפתיים שלו, אדומות ודקות. אני רוצה לדעת איך הן ירגישו על שלי. בלי ששמתי לב התקרבתי אליו עוד קצת. כבר היינו סנטימטרים ספורים אחד מהשני, יכולתי להרגיש את נשימותיו החמות על שפתי. עצמתי את עיניי והתקרבתי עוד טיפה, ועוד טיפה, ועוד טיפה... ואז בלי שום אזהרה הוא דחף אותי לאחור ונעמד.

הסמקתי מיד. זה היה רעיון מטומטם ועכשיו הוא דחה אותי. יופי סטיילס. "א- אני מצטער הארי אבל... אבל אני לא..." הוא אמר ונראה לחוץ "אתה לא מה?" שאלתי.

"אני לא הומו"

~~~
בדרך כלל אני לא מוסיפה הערות בסוף אבל הרגשתי חייבת
ואווו איזה מתחחח
סתם לא זה לא מה שרציתי לדבר עליו
רק רציתי להודות לכלב שלי,
כי כתבתי את הפרק הזה שישבתי על ספסל בגינה והוא כל דקה הציק לי
אז הוא נתן לי השראה לפרק