מה היה קורה אם - Larry Stylinson

פרק 34

טוב אז זה לקח איזה שבועיים שכללו איומים על חיי, אבל הנה פרקקק
סליחה שלקח לי זמן פשוט החלפתי טלפון וחצי מהפרק כבר כתבתי בטלפון הקודם ואז חצי מהחצי פרק נמחק לי והייתי צריכה לשחזר ממה שזכרתי
אה ואנחנו מתקרבים לסוףףף אני מצד אחד עצובה כי זה ממש כיף לכתוב את הפאנפיק הזה מצד שני אני סופסוף אוכל להתחיל משהו חדש
אה ושכחתי להגיד
צרחקלתדתגתדת לאד עומד להיות ילד.ה חגחגלדלדת יש לי כרטיסים לLP SHOW חדלדלדתדלד
סליחה על זה^^
אניווי תהנו מהפרק <3
אה ותעקבו ביצ'ס 1d_5sos_il

~~~

נ.מ. הארי

התעוררתי בבוקר מהצלצול של פעמון הבית שלנו. הסתכלתי על השעה, וראיתי שהשעה שש בוקר. מי לעזאזל מצלצל בפעמון בשש בבוקר?!

"האז?" לואי מלמל חצי ישן. "הכל בסדר לו, תחזור לישון, אני עוד רגע חוזר" אמרתי וקמתי. הוא הנהן ואחרי כמה שניות חזר לישון. הסתכלתי עליו בחיוך, הוא נראה כמו מלאך כשהוא ישן.

לפתע צלצול נוסף קטע את הבהייה הממושכת שלי. לא משנה מי זה שמצלצל עכשיו, אני הולך להרוג אותו!

הלכתי לדלת ופתחתי אותה בכעס, אבל ברגע שראיתי מי מאחורי הדלת כל זכר לכעס הזה נעלם ממני.

"ג'מה?" הייתי מופתע. "הארי!" היא חייכה, עזבה את המזוודה שלה וחיבקה אותי. חיבקתי אותה בחזרה "לעזאזל ג'מה התגעגעתי אלייך כל כך!" חייכתי.

ג'מה ואני היינו מאוד קרובים פעם, אבל מאז שהיא עזבה ללמוד בקולג' בקושי ראיתי אותה.

"למה את פה בשש בבוקר?" שאלתי כשהתנתקנו מהחיבוק. "הנסיעה ארוכה מידי אז החלטתי לקחת מטוס, והייתה טיסה רק בלילה" היא אמרה בזמן שהכניסה את המזוודה שלה וסגרה את הדלת.

"אמא בבית?" היא שאלה. "אני חושב שהיא במשמרת לילה בבית חולים" אמרתי. "מישהו אחר בבית?" היא שאלה. "אממ... כן..." הסמקתי. "מי?" היא הרימה גבה. "ה... החבר שלי" חייכתי.

החבר שלי. לואי הוא החבר שלי... הוא שלי. אני יכול לקרוא לו ככה ואני יכול להחזיק ידיים איתו ולנשק אותו כי הוא החבר שלי. זה... זה דיי מדהים אם להיות כן.

"חבר?! למה לא סיפרת לי כלום? אתה חייב להכיר לי אותו!" היא אמרה בהתרגשות. "הוא ישן" אמרתי וגילגלתי עיניים.

"מי זה? מה השם שלו? איך הכרתם? בן כמה הוא בכלל?" היא הפציצה אותי בשאלות. "ג'מ תרגעי" צחקתי. "מצטערת פשוט... אני מתרגשת בשבילך!" היא צחקה והתיישבנו על הספה בסלון.

"השם שלו זה לואי, הוא בגיל שלי, הוא איתי בשכבה, והכרנו כשהוא בא למאפייה שאני עובד בה והפיל לי מגש שלם של מאפים" צחקקתי כשנזכרתי בזה.

"אחר כך גילינו שאנחנו הולכים לאותו בית ספר ו... טוב, השאר זה סיפור ארוך אבל עכשיו אנחנו ביחד" חייכתי. "הו... זה מקסים!" היא חייכה. "מה איתך? הכרת מישהו בקולג'?" שאלתי. "למען האמת כן..." היא הסמיקה.