פרק שני דחחגלגלגל
אני ממש מקווה שאתם אוהבים בינתיים
~~~
נ.מ. הארי
גמרתי את המשמרת בעבודה. הורדתי את הסינר וראיתי את קייטי מנקה את הדלפק.
"ממחר אנחנו עובדים רק חצי מהזמן" אמרתי. "אל תשכח שהחצי השני זה בית ספר" היא גיחכה.
קיטי הייתה איתי בבית ספר מאז כיתה ז', והתחלנו לעבוד במאפייה ביחד בשנה שעברה כי שנינו היינו צריכים כסף.
היא גמרה לנקות ובאה איתי החוצה "אז מי היה החתיך שדיברת איתו היום?" היא גיחכה שוב. "אין לי מושג על מי את מדברת" אמרתי.
היה לי מושג על מי היא מדברת. החתיך עם העיניים הכחולות והתחת שלא מהעולם הזה.
"נו אל תהיה מבאס האז" היא צחקה. הסמקתי. "עזבי... זה לא משנה. גם ככה אני כנראה לא אפגוש אותו יותר בחיים" אמרתי באכזבה.
"נו באמת הארי, כל מי שבא למאפייה הזאת גר באזור. אתה בטוח תראה אותו שוב" היא אמרה.
"אולי" חייכתי אליה ונכנסתי לאוטו שלי. שמתי לי מוזיקה והגעתי הביתה. מחר זה היום הראשון ללימודים.
אני אולי אשמע לכם מוזר אבל אני כבר דיי רוצה לחזור. אני מתגעגע לחברים שלי. כמובן שנפגשתי איתם בחופשה, אבל אני רוב הזמן עובד ונייל באמריקה חצי מהחופש וזאין כל הזמן עם החברה החדשה שלו שהוא לא מוכן לגלות לנו מי זאת. חוץ מהם יש בחבורה שלנו גם את קייטי, ואת רוני וליאם.
הגעתי הביתה. הבית היה ריק, מכיוון שאמא עובדת עד מאוחר וג'מה בקולג'. אכלתי את הקוראסון שלקחתי מהמאפיה ועליתי למעלה. כיוונתי שעון למחר בבוקר ונרדמתי.
***
הלכתי ליום הראשון של בית הספר, שמח. זאת הייתה השנה האחרונה שלנו ואני הולך לנצל כל רגע ממנה לפני שאני אהפוך לג'מה שתקועה בקולג' כל היום.
כשהגעתי לשער ראיתי את נייל, שנראה שזוף יותר מבדרך כלל. "נייל!" קראתי. "האזה!" הוא קרא אליי בחזרה וקפץ עליי בחיבוק. נפרדנו מהחיבוק בסופו של דבר.
הלכנו לכיוון הלוקרים שלנו בזמן שנייל מדבר על כל מה שהוא עבר באמריקה. כשהגענו ללוקר ראינו את ליאם. גם עליו קפצנו בחיבוק ובכיתה קפצנו בחיבוק על זאין, רוני וקייטי. אחרי כל החיבוקים והצרחות והדיבורים, הצלצול נשמע והתיישבנו מהר במקום שלנו.
המורה נכנסה "שלום תלמידים, וברוכים הבאים לעוד שנת לימודים נהדרת" היא אמרה בקול הצורם שלה.
פתאום נכנס לכיתה ילד מתנשף. ולא סתם ילד. הילד החתיך מהמאפייה שלא הוצאתי מהראש כל הלילה. לואי.
"סליחה על האיחור--" הוא התנשם "פשוט אני חדש פה ו-- ולא מצאתי את הכיתה" הוא אמר.
המורה בחנה אותו "אני מניחה שאתה לואיס טומלינסון" היא אמרה. "זה לואי" הוא השיב לה. "אוקיי לואי, שב ליד רוני" היא הצביעה על המקום הפנוי ליידה. זאין עיוות את פניו.
שאר השיעור הלך חלק וכשהצלצול נשמע, כולם מיהרו לצאת. הלכנו לכיוון הקפיטריה ולקחנו אוכל, התיישבנו בשולחן הקבוע שלנו. "עכשיו אנחנו שמיניסטים, אז אין אף אחד שיפריע לנו" ליאם גיחך.
עדכנו עוד קצת אחד את השני אבל היה נראה שרוני כל הזמן שולחת מבטים לכיוון הפינה של הקפיטרייה. הסתכלתי לשם וראיתי את לואי. הוא ישב לבד ונראה דיי מדוכא.
"אולי נזמין את הילד החדש לשבת איתנו?" שאלתי. זאין עיוות את פניו שוב "האז... אנחנו אותה חבורה מאז כיתה ז', לצרף מישהו חדש עכשיו יהיה... מוזר" הוא אמר. "הארי צודק, תסתכל עליו, הוא נראה בודד. אני לא הייתי רוצה לשבת לבדי בבית ספר חדש" רוני אמרה.
קמתי והלכתי לעברו "היי" אמרתי לו. הוא לא שם לב שהתקרבתי ושפך על עצמו את הבקבוק מים שהחזיק בידו "אופס" הוא פלט. גיחכתי "מצטער... בכל מקרה, אמ, אני הארי. מהמאפיה. אני לא בטוח שאתה זוכר אותי אבל זה היה אתמול אז אני מניח ש--" "אני זוכר אותך, הארי" לואי קטע אותי.
חייכתי "נחמד שאנחנו באותה כיתה והכל... בכל מקרה, אתה יושב לבד ורציתי לשאול אם... אם אתה רוצה לשבת איתנו" הצבעתי לכיוון החברים שלי.
"כן למה לא" הוא משך בכתפיו ולקח את המגש שלנו לכיוון השולחן. הלכתי אחריו והתיישבנו.
"היי לואי" רוני חייכה אליו. "תכיר, אלה ליאם, נייל, קייטי, זאין, והארי" היא אמרה.
הוא נפנף ביידו במבוכה. בהמשך ההפסקה דיברנו וצחקנו, כל אחד סיפר על החופשה שלו ולואי סיפר על החיים שלו בדונקסטר, איפה שהוא גר לפני זה.
לואי לא היה בן אדם ביישן, להפך. הוא גרם לכולנו לצחוק ומשך הרבה תשומת לב. וזה רק גרם לקראש הקטן שלי עליו לגדול. הוא היה כזה חמוד, ומצחיק, וחתיך.
אבל אני בכלל לא בטוח שהוא גיי. בינתיים הוא ידיד שלי, שזאת התחלה. אני מקווה שיהיה משהו יותר מזה.
YOU ARE READING
מה היה קורה אם - Larry Stylinson
Fanfic-גמור- לואי ומשפחתו עוברים לגור בהולמס צ'אפל. הכל כרגיל עד שאמא של לואי שולחת אותו למאפייה לקנות לחם והוא פוגש שם בעובד חתיך וחמוד שגורם לו לפקפק במיניות שלו. מה היה קורה אם הבנים לא היו הולכים לאקס פקטור. **כל הבנים באותו הגיל **לנייל לא הולכת להיו...
