פרק מקסים שאני בטוחה שכולכם תאהבו
**ציניות מוגזמת**
תודה לרוני שעזרה לי עם הפרק שמשום מה זה לא נותן לי לתייג אותה
רק רציתי לומר שאנחנו כבר ב250 קריאות וזה מרגששש
אני אוהבת אותכם כלכך
~~~
נ.מ. הארי
"אני לא הומו"
הרגשתי את הלב שלי נמעך. ברור שלא. אני אידיוט. "כן... כן בטח. אני מצטער אני... אני הייתי צריך לוודא קודם או... אני לא יודע, לא לעשות את זה. אני מצטער אני לא התכוונתי אני רק..." גמגמתי.
"אני מניח שאני אלך עכשיו" נעמדתי ויצאתי מחדרו, עליתי מהמרתף וכשהתכוונתי לצאת מהבית קולה של ג׳ואנה עצר אותי.
״כבר הולך?״ היא שאלה בחיוך. ״אמ.. כן אני צריך לעשות משהו...״ שיקרתי והיא הנהנה.
״היה נחמד להכיר אותך הארי״ היא אמרה. ״גם אותך. להתראות״ אמרתי והיא נופפה לשלום.
יצאתי מהבית והתקדמתי לכיוון הבית שלי. לאחר הליכה מעט ארוכה הגעתי לביתי, פתחתי את הדלת, רואה את אמא עומדת במטבח.
״הארי, איפה היית?״ היא שאלה. ״סתם הלכתי לסיבוב בפארק ואז לחבר.״ אמרתי. ״קרה משהו?״ היא שאלה. ״מה? לא, למה שיקרה משהו?״ שאלתי. ״כי הפרצוף שלך אומר אחרת״ היא אמרה.
״טוב... אז לא קרה שום דבר״ אמרתי ועליתי לחדרי, נועל את הדלת ונותן לדמעות לזלוג מפניי, מחליק על הרצפה שגבי על הדלת.
״אני כזה מטומטם!״ אמרתי בטון גבוה ושבור.
***
נ.מ. לואי
"אני לא הומו"
ראיתי את האכזבה והבושה בעיניו של הארי. לא התכוונתי להביך אותו אבל לא הייתי מוכן. "כן... כן בטח. אני מצטער אני... אני הייתי צריך לוודא קודם או... אני לא יודע, לא לעשות את זה. אני מצטער אני לא התכוונתי אני רק..." הוא גמגם.
"אני מניח שאני אלך עכשיו" הוא נעמד. ויצא מהחדר.
הייתי צריך לדבר עם מישהו ואני לא יכול לדבר עם אף אחד מהאזור. פתחתי את המחשב והתקשרתי לאיה ואביב בסקייפ (ה.כ. איכס מה אתה מתקשר לזונת ביטיאס הזאת?!).
הן היו החברות הכי טובות שלי בדונקסטר. שתיהן ענו וצרחו "לואייי" חייכתי "היי גם לכן" אמרתי.
"לואי אנחנו כל כך מתגעגעים אלייך פה" אביב אמרה. "כן נורא משעמם בלעדייך, אין מי שיתחצף למורה בשיעורים וישיר גריז בקפיטריה" איה צחקה.
צחקתי גם "כן... גם פה לא כל כך מעניין. התחצפתי לאיזה מורה לפני כמה ימים ושלחו אותי לריתוק" גלגלתי עיניים.
"חייב להיות משהו מעניין" איה אמרה. "יש שם בנים חתיכים?" אביב שאלה בהתלהבות. "טוב... אני לא יודע. הייתן צריכות להשיג חבר הומו אם רציתן מידע כזה" אמרתי (ה.כ. טוב לואי תמשיך להכחיש).
איה ואביב צחקו ולא הבנתי למה אבל התעלמתי. "בכל מקרה, הסיבה שהתקשרתי היא כי... מישהו ניסה לנשק אותי" הסמקתי קצת. "נו ו...?" אביב שאלה. "והוא היה בן" הסמקתי עוד יותר. "נו ו...?" איה שאלה הפעם. "ואני סטרייט!" כמעט צעקתי.
"ומה עשית?!" אביב שאלה בטון מיואש. "אמ... טוב... דחפתי אותו" כבר הייתי אדום לגמרי. "הוא היה חתיך?" איה שאלה. "אתן לא מבינות את הנקודה שלי! אני צריך לדעת אם אני אמור פשוט להתנהג ליידו כרגיל או... להתרחק" אמרתי.
"לואי אתה פשוט נקבה ממין זכר" אביב אמרה, מיואשת. "אתה רוצה שהוא יהיה ידיד שלך?" איה שאלה. הנהנתי. "אז פשוט תסדר איתו את העניינים ותמשיך בחייך המשעממים כרגיל!" אביב צעקה.
גיחכתי "תודה בנות... אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיכן" חייכתי. "תעדכן אם קורה משהו מעניין!" איה צעקה "ואל תחליף אותנו בחברים חדשים!" אביב הוסיפה. "ברור" אמרתי.
"ביי" נפרדתי מהן וניתקתי. אני מניח שאני צריך לסדר את העניינים עם הארי.
***
הלכתי לבית ספר, היום אני אסדר את הכל. ראיתי את הארי מוציא דברים מהלוקר שלו. נעמדי ליד הדלת של הלוקר ונראה שהוא לא שם לב אליי. הוא סגר את הלוקר ורק אז ראה אותי.
הוא פלט צווחה קטנה והפיל את הספרים מידיו. "אופס?" צחקתי "מ-מה אתה רוצה?" הארי אמר במבוכה.
"רציתי להתנצל על אתמול... לא הגבתי טוב במיוחד למה שקרה" השפלתי את ראשי. "רציתי לשאול אם אנחנו יכולים פשוט... לשכוח שזה קרה ולהיות חברים טובים כמו מקודם?" שאלתי.
העיניים של הארי נפערו. "אמ כן כן זה רעיון טוב" הוא הנהן. התכוונתי ללכת
"אה ולואי" שמעתי את קולו שעצר אותי. הסתובבתי אליו "מה?" שאלתי.
"היי" הוא חייך (ה.כ. אוקיי זהו פעם אחרונה שיש אופס והיי דיי).
אני שמח שהדברים בינינו בסדר עכשיו.
YOU ARE READING
מה היה קורה אם - Larry Stylinson
Fanfiction-גמור- לואי ומשפחתו עוברים לגור בהולמס צ'אפל. הכל כרגיל עד שאמא של לואי שולחת אותו למאפייה לקנות לחם והוא פוגש שם בעובד חתיך וחמוד שגורם לו לפקפק במיניות שלו. מה היה קורה אם הבנים לא היו הולכים לאקס פקטור. **כל הבנים באותו הגיל **לנייל לא הולכת להיו...
