מה היה קורה אם - Larry Stylinson

פרק 29

טוב אז 11 כרגע ואני מתה מעייפות מהשבוע האחרון אבל הבטחתי פרק סווו
אה וסתם שתדעו
לאחרונה יותר אנשים מגיבים והמון מחמיאים לי על הפאנפיק ואתם לא מבינים איזה הרגשה טובה זה. ליטרלי עושה לי את היום :-)
תהנו מהפרק ותמשיכו להגיב <3

~~~

נ.מ. לואי

יצאנו מהחזרה והתכוונתי ללכת למגרש כששמעתי את הקול של הארי קורא לי. הסתובבתי "הארי... אני ממהר לאימון, אפשר אחר כך?" שאלתי בלחץ. "אמ... טוב, כן, ברור" הוא השפיל את ראשו והלך.

ידעתי מה הארי רוצה לעשות, אבל אם הוא יספר לי על הרגשות שלו אז גם אני אספר לו על שלי ואז אנחנו כנראה נתנשק ואני לא רוצה שהנשיקה הראשונה שלנו תקרה בבית הספר כי אני שונא את המקום הזה.

לכן היום בערב אני אקח אותו לים ואז בשקיעה אנחנו נתנשק ואז זה יהיה כמו אחד הסרטים הרומנטיים האלה. זה היה הרעיון של קייטי דרך אגב, אני לא רואה את הסרטים הדביקים האלה, אבל הארי כן אז הוא כנראה יאהב את זה.

הרגשתי את הידיים שלי מזיעות, אני ממש לחוץ. אם הכל ילך כמו שתיכננתי זאת תהיה הנשיקה הראשונה שלנו. אף פעם לא התנשקתי עם בן, עד לא מזמן בכלל לא ידעתי שאני אוהב בנים... זה קצת מלחיץ. קצת מאוד מלחיץ. קצת מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מ-

"היי טומו! אתה בא לאימון? המאמן שונא איחורים ואתה יודע את זה" נייל קטע אותי ואני יכול להשבע שהלב שלי עצר לרגע. "ה-היי ניילר. אמ, כן, ברור, אני רק אחליף בגדים ואז אני אבוא" אמרתי לו. הוא הנהן ונכנסתי מלתחות הבנים שליד האולם.

***

האימון עבר דיי מהר. התקלחתי במהירות וחזרתי הביתה, מותש לגמרי, אבל היה דבר אחד שאני צריך לעשות לפני שאני לוקח את הארי לחוף.

נכנסתי הביתה וברחתי ריח של בישולים- סימן שאמא שלי בבית. "אני בבית!" צעקתי. "הו לואי! בדיוק סיימתי להכין את הכל. אתה יכול לקרוא לבנות?" היא אמרה תוך כדי שהעבירה את האוכל לקערות. "ברור" אמרתי ועליתי לקרוא להן. "בואו לאכול!" צרחתי והן כולן באו במהירות, היה ברור שהן רעבות.

התיישבנו כולנו ליד השולחן והתחלנו לאכול. בערך באמצע הארוחה כחכחתי בגרוני. "אמ.... אני צריך לספר לכן משהו"

הרגשתי שאני עומד לאבד את ההכרה. מה אם הן לא יקבלו אותי? מה אם אמא תזרוק אותי מהבית? זה חוקי בכלל לעשות את זה? רוני אמרה שאני יכול לקחת את כל הזמן שאני צריך אבל חשוב לי לספר להן לפני שאני מספר להארי.

"כן לו?" אמא שלי שאלה, ושמתי לב שכל האחיות שלי נועצות בי עיניים שואלות. נעמדתי והחלקתי את החולצה שלי בעצבנות "אני... אני חושב שאני אולי... אמ..." בלעתי את רוקי. "לואי אין לנו את כל היום" לוטי גלגלה עיניים. "שרלוט!" אמא אמרה לה בכעס. "תמשיך לואי" היא חייכה אליי.