F4 ~taekook~ {bxb}

2 ~{הודעה חשובה}~

נישמע דפיקה בדלת.
״רק רגע״ אמי עשתה את דרכה לעבר הדלת ופתחה אותה בברכה.׳״שלום״ אמי אמרה לבחור אם החליפה שעמד בפתח הדלת, ״שלום, נעים להכיר, אני נשלחתי על ידי מנהלת בית ספר ״שינוואה״ יש לי הודעה חשובה בישבלכם,״ הוא אמר עם קול עמוק ומבט קריר, ״ש- שינ- שינוואה?״ אמי היתה מופתעת. אני לא יכול להאשים אותה, שינוואה הוא הבית ספר היוקרתי ביותר בסביבה, ״מה זאת אומרת?״ שאלתי את הבחור עם החליפה בעודי עומד מאחורי אמי, מסתכל עליו עם מבט שואל. ״אהה, סליחה, כנס״ אמי הכניסה אותו בברכה לביתנו, ״תודה״ הוא הודה ונכנס, ״אז מה ההודעה החשובה?״ שאלתי בחשדנות, זה בטוח לא עד כדי כך גרוע כמו שאני חושב נכון?, ״מנהלת בית הספר ״שינוואה״ שלחה אותי כדי להודיעה לך שאנחנו נשמח שבניך יהיה בבית סיפרנו״ לא, זה לא קורה לי נכון? אין מצב, ״לא, אין מצב שאני הולך לבית ספר הזה, תודה על ההצעה אבל אנחנו נוותר״ אמרתי בביטחון. אין מצב שאני דורך בבית ספר הזה עוד פעם אחת. ״הוא סתם מדבר שטויות, על תדאג הוא יבוא״ אמי אמרה. אין מצב, ממש אבל ממש לא, ״ל-״ באתי להגיד אך היא קטעה אותי ״אני לא שואלת אותך, אתה הולך״ היא אמרה, ופשוט השתתקתי. אין לי מה לעשות לגבי זה גם ככה, ״אם כך אז בסדר אנחנו מצפים לך מחר, תודה״ הוא אמר, מעביר לאמי את חליפת בית הספר ויצא ישר מביתנו, ״אמא אני אמרתי לך שאני לא רוצ-״ באתי להמשיך אך היא קטעה אותי שוב, ״בלי דיבורים אתה הולך וזה סגור,״ היא אמרה. רצתי במהירות לחדרי וטרקתי את הדלת אחרי.

-

בבוקר

היום זה היום הראשון בבית ספר, ואין לי מצב רוח בכלל, ועוד אני הולך לשם כנגד רצוני, היום הזה לא יכול להיות יותר גרוע. אבא שלי חזר מאוחר מהעבודה אתמול בלילה, וכשסיפרנו לו את החדשות ׳המלהיבות׳ הוא התחיל לשמוח ולצרוח כמו אמי, אני לא מבין מה הביג דיל פה, אני לא רוצה להיות שם, אוףףף.

-

׳זהו זה פה הסיוט מתחיל׳ חשבתי לעצמי בעוד אני עומד מול כניסת בית הספר הגדול והיוקרתי, ״אוףףף״ אמרתי לעצמי, פשוט נכנסתי בשער, מסדר מעט את מדי בית הספר.

״וואו״ מלמלתי לעצמי בעודי מסתכל על גודל המבנה, הוא היה עצום, פשוט יסתכלתי על כל התלמידים, כולם היו נראים כיאלו באו מאיזה ארמון, כולם היו לבושים מכובד, ״היי- אממ, אתה חדש נכון?״ שמעתי קול אומר ממאחור ״ אוו, אממ, כן, היי״ אמרתי,  מסתכל על הנער העומד מולי ״היי, אני ג'ימין״ הוא הציג את עצמו בפני, ״היי, אני טאהיונג, נעים להכיר״ הצגתי את עצמי גם כן, ״אתה נראה כיאלו הלכת לאיבוד, צריך עזרה?״ היא שאל. הנהנתי בחיוב, ״באיזה כיתה אתה?״ , ״י׳א4״ החזרתי לו בתשובה, ״אוו, אתה איתי באותו כיתה,״, הוא אמר, ״כנראה אתה הולך להיות תקוע איתי.״ הוא הוסיף וצחקקתי מעט. ״טוב, בו טאה- האא רגע זה בסדר אם אני יקרא לך טאה?״ הוא שאל, ״כן בטח, למה לא״ אמרתי, ״דרך אגב אתה יכול לקרוא לי צ'ים צ'ים או ג'ימיני, ג'ימי, צ'מי- איך שאתה רוצה,״ הוא אמר לי. ״זה בסדר אם אני יקרא לך ג'ימיני?״ שאלתי אותו, ״כן בטח, איך שאתה רוצה״ הוא ענה, ״טוב כדי שנמהר שלא נאחר לשיעור״ הוא אמר. הןא החל להתקדם לעבר המיבנה ואני פשוט הלכתי אחריו.

״הנה הכיתה פה,״ הוא אמר מצביע על הדלת שבצד ימין, ״אוקי בו ניכנס״ הוא אמר. הוא החל להתקדם לעבר הכיתה והלכתי אחריו.

השיעור ניגמר ליפני כמה דקות, ואני וג'ימין יצאנו לחצר לשאוף קצת אוויר. הילדים בכיתה יסתכלו עלי מוזר כל השיעור, הם התלחששו ואמרו דברים כמו- ׳זה לא ההוא שהציל את הנער שעמד להתאבד׳
׳זה ההוא שלא מכיר את F4׳
׳מה הוא עושה כאן׳
׳למה הוא כאן בכלל׳
אבל לא התייחסתי, הם לא שווים את זה.

״רוצה שנלך לקנות גלידה? נחזור ליפני שתגמר ההפסקה״ הוא שאל, ״כן בטח למה לא״ עניתי ועשינו את דרכינו לגלידרייה.

קנינו את הגלידה וחזרנו חזרה לחצר בית הספר.

לאחר כמה דקת ג'ימין בטעות בזמן שעלה על הקצה של המדרגות נפל ובטעות נתקל באחד מתלמידי הבית הספר ולכלך את נעליו עם הגלידה ״תזהר, אתה בס-, אוי אנחנו מצטערים לא התכוונו״ אמרתי בעודי עוזר לג׳ימין לקום, שמתי לב כשג׳ימין קם הוא יסתכל על הנער עם מבט מפוחד, היו מאחוריו עוד 3 נערים, ״אני כלכך מצטער, אני לא התכוונתי בבקשה תסלחו לי, אני באמת לא התכוונתי״, ג'ימין התחנן, לא הבנתי למה כי זה לא כזה ביג דיל, ״מה אתה נורמלי?- הנעליים האלה עלו לי אלפיי שקלים״ הנער שעמד מולנו זעף, ״אני מצטער, אני יחזיר לך את הכסף אני מבטיח רק בבקשה אל תיתן לי כרטיס אדום, אני יעשה הכל בבקשה״ ג'ימין התחנן בפניו, ״הכל? תלקק את הנעליים, תנקה אותם״ הוא אמר וחיוך ערמומי עלה על שפתיו ״אוקי וואו, את מגזים, אין לך זכות להגיד לו לעשות דבר כזה מה אתה נורמלי?, מי אתה בכלל?״ אמרתי, לא יכולתי לסבול את ‏ההתנהגות שלו אליו, הם פשוט עמדו שם בשוק. מסתכלים עלי כאילו נפלתי מהירח, ״מה אמרת?״ הוא שאל בעודו מתקדם כמה צעדים לעברי, ״אז אם אתה לא רוצה שהחבר הקטן שלך פה יעשה את זה, אז תעשה את זה במקומו״ הוא אמר מתקדם עוד כמה צעדים לעברי, ״לא!! מה אתה נורמלי?״ אמרתי ״בסדר אם אתה רוצה אז החבר הקטן שלך יצטרך ל-״ הוא בא להמשיך אך קטעתי אותו, ״טוב, בסדר, אני יעשה את זה, רק תעזוב אותו״ אמרתי והתחלתי לאט לאט לרדת לעבר נעליו, ואז שמעתי את הקול שהכי רציתי לשמוע עכשיו, ״מה קורה כאן?״ מזכירת בית הספר שאלה כשהיתה בדרכה לעברינו, ״לא קורה כאן כלום גברתי, אנחנו רק משתעשעים״ הנער הגבוה אמר, הוא פשוט החל לנוע לאט לאט לעבר אוזני עד שהרגשתי את נשמותיו הכבדות על אוזני ולחש ״זה עוד לא ניגמר, אתה לא יודע מה מצפה לך״ אמר והלך.