F4 ~taekook~ {bxb}

18 ~{‏התעלמות}~

נ.מ טאהיונג:

קמתי בבוקר, השעה היתה 7:46, ניכנסתי לשירותים צחתחתי ‏שיניים והתרגנתי לבית ספר, יצאתי מחדרי לכיוון המטבח כדי לאכול ארוחת בוקר,

״בוקר טוב״ ‏אמי בירכה כשהכנסתי למטבח ״בוקר״ החזרתי אם חיוך מותש על פני.

כל הלילה לא הפסקתי לחשוב על המקרה שקרה אתמול, על ג׳אנקוק,

כששמעתי את אמו אומרת ש-לא משנה מה אעשה, שום דבר לא יעזור-, זה הרגע שהרגשתי כאילו מישהו ‏נעץ סכין בליבי, ולא שיחרר, ההרגשה הזאת שאתה אוהב משהו אבל פיתאום נודע לך שאתה לא יכול להיות איתם, לאהוב אותם כמו שרצית, ושהם יואהבו אותך כמו שאתה אותם, זה כמו שינעצו בך אלפי סכינים בבת אחת, לא סכין אחת! אלפים!.

״אני יוצא״ הודעתי לאמי שהנהנה כתשובה ונשקה נשיקה קטנה לראשי ליפני שיצאתי.

״ג'ימין״ צעקתי לג'ימין שחיכה לי במקום הקבועה בו חיכה לי מאז שניפגשנו, ״היי טאה, תקשיב, לגבי אתמול, אתה בתוח שאתה בסדר?״ הוא ישר הרגיש את הדחף לישאול ״כ-ן, אני בסדר גמור״ עניתי והוא הנהנן ושם את ידו על כתפי וליטף אותה קלות, ״בוא ניכנס״ אמרתי והוא הנהנן.

נכנסנו למיתחם בית הספר, להפתעתי אף אחד לא נעץ בי מבטים, כאילו שום דבר לא קרה, כאילו לא התנהגו עלי כמו זבל ליפני מספר ימים, וזה ממש הכעיס אותי.

״היי- טאה את בתוח שאתה בסדר?״ ג'ימין שאל אותי והנהנתי במהירות, ״ג'ימין, אני יראה אותך אחרי השיעור, טוב? ‏אני פשוט רוצה לדבר עם ג׳אנקוק״ אמרתי לג'ימין שהנהנן ועזב את המקום.

חיפשתי את ג׳אנקוק עם עניי בכל רחבי בית הספר, אך לא מצאתי אותו, יצאתי לחצר שוב ‏כדי לוודא אם באמת לא שם, וכשיצאתי ראיתי אותו אם נאמג׳ון, הוסוק ויונגי, יושבים על הספסל, רציתי לישאול אותו איך הוא מרגיש, רציתי כלכך לדבר איתו, אך ביגלל שאתמול בלילה הם לא נתנו לי, אז חשבתי שאולי זאת היזדמנות שלי.

״ג׳אנקוק״ צעקתי לעברו, זה ניראה שהוא שמע אך לא הגיב, ״ג׳אנקוק״ ניסיתי שוב, זה היה ניראה ששמע אך לא ענה, רצתי לעברו, נעמד לעדו מתנשף ״למה אתה לא עונה לי? אני רוצה לדבר איתך״ אמרתי והוא ענה ״אין לנו על מה לדבר״ עם מבט קריר כמו שהיה לאמו בלילה ליפני כן, ״ג׳אנקוק, הכל בסדר?״ שאלתי אך הוא לא ענה והמשיך בדרכו והשלישייה הלכו אחריו, ״אני מצטער״ שמעתי את יונגי לוחש לי ליפני שגם הוא הלך אחריו, ״על מה?״ שאלתי את עצמי וכמה דמעות החלו לרדת במורד לחיי, ישבתי באותו מקום בו ג׳אנקוק ישב ליפני מספר רגעים, ופשוט נתתי לדמעות לצאת, לא התנגדתי. אז רגע,- זה אומר שהוא לא אהב אותי? שהייתי סתם איזה משחק בישבילו, כמו כל שער הנערים שהיה איתם, אני בתוח שאני לא היחיד ששיחד באיזה טיול רק בישביל לנצל וליזרוק.

נ.מ כללית:

(דרך אגב איזה סתומה אני שכחתי לציין😂🤦‍♀️ הריון של הבנים נימשך בערך שלושה חודשים, (רק של בנים!. אצל בנות זה רגיל, תשע חודשים!)  (אני פשוט חסרת טאקט)😂 עזבו אותי אני לא עצמי לאחרונה😂)

״היי בייבי״ נאמג׳ון אמר כשניכנס הביתה, ישר הולך אל המטבח וחוטף מג'ין נישקה ״היי נאמי״ ג'ין אמר והחזיר לו נשיקה ״איך שני התינוקים שלי מרגישים?״ נאמג׳ון שאל כשנגע בביטנו של ג'ין, ״יאא, הוא גודל כלכך מהר״ נאמג׳ון הוסיף וחייך חיוך גדול וברור, ״מצויין״ ג'ין החזיר בציחקוק, ״מה אתה רוצה לעשות היום? משהו מיוחד?״ נאמג׳ון שאל את ג'ין שהנהנן ״חשבתי אולי על ללכת ליראות סרט, או שפשוט נוכל ליראות בבית, שזה גם טוב, מה אתה אומר?״ ג'ין שאל את נאמג׳ון ״מה שהבייבי שלי רוצה״ הוא ענה וג'ין חייך חיוך רחב ונשק לשפתו.

—

״אני לא יודע למה הוא פיתאום מתנהג כאילו לא הכיר אותי, כאילו אני איזה עוד אחד!״ טאה אמר לג'ימין בזמן ששניהם ישבו על הספסל בחצר בית הספר, ״היי- אתה לא צריך להיתקע עליו, תמשיך האלה. אם הוא לא רוצה אותך זה בעיה שלו, הוא לא יודע מה הוא מפספס, וכשיהיה לי את היזדמנות אני ישאל את יונגי מה קורה איתו בסדר?״ ג'ימין שאל וטאה הנהן, ״תודה, ג'ימין, על הכל, אני לא יודע מה הייתי עושה בילדיך״ טאהיונג אמר וחיבק את ג'ימין שחיבק אותו חזרה,

״אולי אני באמת צריך להמשיך הלאה״

———

  
{!>!<!}
{<^>}