F4 ~taekook~ {bxb}

7 ~{דיל}~

נכנסנו לבית הגדול והמפואר.

כשניכנסנו ראינו הרבה נערים שיכורים-
מפלרטטים, מתמזמזים-

בקיצור כל מה שנערים בגילנו עושים.

״טאה״ ג'ימין לחש לאוזני בזמן שהצביע לכיוון מסוים
״הינה הוא״ הוא לחש בהתרגשות.

״אייש באמת שאתה מתנהג כמו נערה בת 15 שמאוהבת מעל הראש״ אמרתי עם גיחוך קטן והוא החטיף לי מכה קטנה על הכתף.

ניראלי שזה מתחיל להיות טרנד אצלנו המכות בכתף.

״אךךךך, טוב בוא ננסה להתקרב קצת״ הורתי לו ומשכתי אותו איתי לעבר יונגי.

״מה אתה זומם?״ גימין שאל אותי כשראה שחיוך זדוני עלה על שפתי. כתשובה דחפתי אותו לעבר יונגי כך שהוא ׳בטעות׳ נתקל בו והמשקה שהיה בידו נשפך עליו.

״א... אנ-י כלכך מצטער אני לא שמתי לב,״ הוא מיהר לקחת נייר והחל לנקות את בגדיו של יונגי.

ואני פשוט צחקתי בשקט מהצד, הוא זרק לי כמה מבטים זועפים, אבל אני פשוט המשכתי לצחוק, פשוט לא יכולתי לעצור, זה היה יותר מידי מצחיק.

״האא- זה בסדר״ יונגי אמר, מעלה את מבטו אל ג'ימין, ״זה כלום, אני יכול להחליף״ הוא אמר, מרגיע מעט את ג'ימין.

יונגי תמיד היה הנורמלי מביניהם. הוא היה שקט, תמיד סגור בעצמו. הוא היה אחד שאוהב שקט. וג'ימין מאוד העריץ את זה.

״האא- ג'ימין למה שלא תלווה אותו לחדר ההלבשה, בכל מקרה אתה האחד שגרם לתאונה הזאת, לך תעזור לו אחכה לך כאן״ אמרתי, נדחף לשיחה.

״האא״ ג'ימין לא ידע מה להגיד, היתה דממה לכמה שניות, אך יונגי מיהר ‏לקטוע אותה בכך שאמר ״אממ, אוקי אין לי בעיה, אתה יכול ללוות אותי״ הוא אמר וג'ימין הנהן במהרות שולח לטאה מבט רצחני ליפני שהלך, וטאה ידע ישר שהלך עליו.

נ.מ ג'ימין

״אני באמת מצטער אני לא התכוונתי״ אמרתי בעודי הולך אחרי יונגי לחדר ההלבשה, ״היי, זה בסדר, באמת שזה כלום״ הוא אמר עם חיוך קטן על שפתיו ״פליז על תביאו לי כרטיס אדום, באמת שלא התכוונתי״ אמרתי, מסתכל עליו עם מבט מתחנן, וכמה דמעות שנלחמו לצאת ירדו במורד לחיי.

ואז קרה משהו שגרם לי פשוט לעמוד במקום בהלם.

יונגי התקרב אליי לאט לאט, מרים את ידו לכיוון לחיי ומתחיל למחוט את הדמעות שהמשיכו לצאת. פשוט מלטף את לחיי.

התמכרתי להרגשה, היא היתה כלכך נעימה, לא רציתי שהיא תפסיק לעולם.

״בבקשה על תבכה״ הוא לחש, פניו היו כלכך קרובות לשלי שפשוט התחלתי לאבד את זה ״אפילו שאתה ניראה יפה שאתה בוכה, אתה נראה כמו מלאך, אבל עדיין אל תבכה, על תדאג זה כלום, אתה לא תקבל שום כרטיס אדום, אין לך מה לדאוג״ הוא אמר עם חיוך. הוא החל להתקרב אליי עוד יותר, נותן לי נשיקה קטנה על הלחי וישר לאחר מכן החל להתרחק ״נראלי שאני אוכל להסתדר מפה לבד, אתה יכול ללכת, תודה שלוות אותי״ הוא אמר עם חיוך צדדי פרוס על שפתיו והתרחק מהמקום.