F4 ~taekook~ {bxb}

39 ~{שיברון לב}~

יומיים עברו מאז שגאנגקוק עזב.

טאהיונג השתחרר מבית החולים יום למחרת. מסתבר שהוא התעלף מלחץ ושיברון לב. לפחות זה מה שהרופאים אמרו.

כל השאר היו שם בישבילו כל היומיים האלו. הם ידעו כמה קשה לו. וגם בגלל שהיו צריכים לידאוג שהוא יוכל וישתה. מיכיוון שמאז שהוא התעורר, הוא סירב לאכול ולישתות.

טאהיונג לא העז לפתוח את המכתב שגאנגקוק השאיר לו. הוא פחד. הוא פחד שזה ישבור אותו עוד יותר.

-

טאהיונג שכב במיטתו של ג'אנגקוק. מסניף את ריחו הממכר מן הסדינים.

כשהוא השתחרר מבית החולים. הוא התחנן לג'ין שיקח אותו לביתו של ג'אנגקוק. ג'ין כמובן לא סירב, כי ידע כמה היה קשה לשני.

מאז... הוא לא זז ממיטתו של ג'אנגקוק, אפילו לא לשניה. הוא אפילו לא קם להתקלח. הוא היה מותש. ‏הוא רצה את ג'אנגקוק לצידו. איתו.

ג'ין ששם לב למצבו הקשה של השני, היה מביא לו אוכל ושתיה לחדר מיכיוון שטאהיונג לא עשה זאת בעצמו.

וככה עברו להם עוד כמה ימים. לג'ין כבר היה נימאס ליראות את טאהיונג ככה- סובל. זה הכאיב לו. זה הכאיב לו שכואב לחבר הכי טוב שלו.

בסופו של דבר הוא החליט לנסות לדבר איתו פעם נוספת. אולי דברים התקדמו. לא כמו הפעמים הקודמות שהפכו לכישלון גמור.

שיחה שלהם לא נימשכה יותר משתי דקות מיכיוון שטאהיונג התחיל להתפרץ בבכי ביגלל שהוא מתגעגע לגאנגקוק.

וכך זה היה בכל פעם מחדש שניסה לדבר עם חברו הטוב.

ג'ין עשה את דרכו לחדרו של ג'אנגקוק בו נימצא טאהיונג שכנראה בוכה לקרית שהספיקה להיספג בדמעות חדשות וישנות.

ג'ין לקח נשימה עמוקה ליפני שדפק שלוש פעמים על הדלת הלבנה.

לא הייתה אף תשובה. כרגיל.
אך ג'ין ניסה שוב.
אך גם זה הפך לכישלון גמור.

הוא החליט לפתוח את הדלת שלהפתעתו היתה פתוחה, מיכיוון שהיא בדרך כלל נעולה.

הוא ראה את טאהיונג שוכב עם גבו אל המיזרון ומבטו לקיר.

פניו היו יבשות ומעט חיוורות. עניו היו אדומות ומוצפות דמעות שהמשיכו ליזלוג על לחייו, ומשם עושות את דרכם אל צווארו.

לשונו מלקקת את שפתיו היבשות שלא הרגישו נוזל הרבה זמן.

הרמת טישו משומשת היתה מונחת על השידה שבצד ימין של המיטה בעוד הרמה של גלילי טישו שלמים היו מונחים על השידה שבצד שמאל של המיטה. ‏