F4 ~taekook~ {bxb}

3 ~{כרטיס אדום}~

״נוו אז איך היה היום הראשון?״ ג'ין שאל אותי ישר שנכנסתי למקום העבודה, האא כן, בוא אני יסביר לך איך היה, היה ׳רע, זוועה, חרא, זבל, עוד?׳ כל כך רציתי להגיד לו את זה אבל לא רציתי שהוא ידאג אז פשוט עניתי לו ב... ״היה בסדר״ ופשוט התרחקתי שלא ישים לב ששיקרתי, כי ג'ין מכיר אותי ממש טוב הוא יודע מתי אני משקר ומתי לא, ״אתה בטוח? זה לא ניראה ככה״ אמר עם מבט מודאג, ״סתם, איזה כמה נערים מהבית ספר יצבענו אותי, אני לא מבין מה כלכך מיוחד בהם שכולם מתלהבים מהם ומפחדים מהם!!, הם בטח סתם עוד איזה חבורת ביריונים״, ״והם בתוח לא הולכים לעבור על זה בשתיקה!!, טוב אני הולך נתראה מחר, ״ אמרתי ויצאתי ממקום העבודה.

-

״ג'ימין״ צעקתי לעברו הןא היה לעד שער כניסת בית הספר מחכה לי, ״אוו, הינה אתה״ , ״האא, ודרך אגב אני מזה מצטער על אתמול, אתה הסתבכת בגללי, אני נורא מצטער, ותודה שניסית להגן עלי , אני מאוד מעריך את זה טאה״ הוא אמר ודחף אותי לחיבוק מוחץ, ״ג'ימיני, אתה מוחץ אותי, אני לא יכול לינשום,״ אמרתי מתקשה לנשום הודות לג'ימין, ״אייש, לא נורא אתה תשרוד״ הוא אמר ממשיך למחוץ אותי לעוד כמה דקות ׳חונקות׳ ושיחרר, ״אחח, תודה רבה באמת״ אמרתי מתנשם, וואי אין לי אוויר, הוא גמר אותי, ״יאא״ ג'ימין עשה פרצוף טיפה נעלב, ״אייש יקריצה בוא כבר השיעור עומד להתחיל״ אמרתי טופס בחולצתו וגורר אותו אחרי.

״זה היה החרכי כל הדבר הזה?״ ג'ימין שאל כשעזבתי את חולצתו כשהגענו לכיתה, ״כן- אידיוט״ אמרתי מושך לו טיפה באוזן, ״אחח, אתה יכול להפסיק?״ הוא שאל, ״לא, למה לי?״, ״הייתי צריך להרוג ולמחוץ אותך שהיה לי את היזדמנות״ ג'ימין אמר ומשכתי לו באוזן פעם נוספת אבל הפעם יותר חזק, ״אייש תסתום״ אמרתי ושנינו צחקנו.

השיעור נגמר ואני וג'ימין הלכנו ללוקרים כדי לעשים את הספרים בחזרה, וכשפתחתי את הלוקר ראיתי כרטיס אדום תלוי בחלק העליון של הלוקר והיה כתוב עליו F4, זה לא הכרטיס שכולם דיברו עליו? לא הבנתי מה זה אומר אז קראתי לג'ימין שיעזור לי ויגיד לי מה לעזאזל זה אומר, ״ג'ימיני בוא רגע״ קראתי לג'ימין שהיה ממש כמה לוקרים ממני מתקשה להכניס את הספר ללוקר מרוב שהיו לו שם כל כך הרבה ספרים, לא הבנתי למה עדיין, ״מה רצי-״ הוא בא להמשיך אבל כשהסתכל על הקלף התלוי הוא פשוט פער את עיניו ולקח כמה צעדים אחורה, לא הבנתי למה, ״ג'ימיני הכל בסדר?״ שאלתי אותו, הוא היה ניראה ממש מבוהל, לא הבנתי ממה, ״ג'ימין מה זה אומר?״ הסתכלתי עליו במבט מודאג, מה יכול להיות כזה גרוע? זה כולה כרטיס, נכון?, ״אני כלכך מצטער טאה״ הוא אמר וכמה דמעות החלו לרדת במורד לחייו, ״מצטער על מה ג'ימיני?״ שאלתי מודאג, ״מה זה אומר?״ שאלתי, אבל לא קיבלתי תשובה, כל בית הספר החל להסתכל עלי במבטים מוזרים, ׳למה הם מסתכלים עלי מוזר?׳ חשבתי לעצמי, ראיתי את חלקם מתלחששים, לא יכולתי יותר אז פשוט רצתי החוצה וג'ימין רץ אחרי, ״טאה חכה״ הוא צעק ועצרתי במקומי, ״מה זה אומר?״ צעקתי, ״בסדר אני יסביר לך מה זה אומר אבל פליז על תכעס עלי אחר כך״ הןא אמר מסתכל עלי במבט מתחנן, ״פשוט תסביר לי מה הולך פה כבר?״ צעקתי שוב, ״אוקי אז..., מי שמקבל את הכרטיס האדום נהיה הילד השנוא ביותר בבית ספר, מי שמתעסק אם F4 רוב הסיכויים שיקבל כרטיס אדום, ומאז שאותו אחד מקבל את האדום הוא הופך להיות ׳הטרף׳ של הבית ספר, וביגלל שאני בטעות ליכלכתי את ג׳אנקוק ואתה ניסית להגן עלי ועצבנת אותו אז הוא נתן לך כרטיס אדום״ הוא הסביר והנהנתי את ראשי, ״אתה זוכר את הילד שהצלת?, אז הוא לא מיזמן היה ׳הטרף׳ של הבית ספר, זה למה ראית אותו ככה מכוסה דם, מאז שהוא קיבל את הכרטיס האדום הוא הפך לאומלל, וקראו הרבה מיקרים שילדים רצו לאבד את חייהם ביגלל F4״ ג'ימין המשיך, ״אני- דבר ראשון אני רוצה לדעת מי הם F4?״ שאלתי סקרן, ״אוקיי... ארבעתם באותו גיל, בני 18 הם בכיתה י׳ב, -
׳נאמג'ון׳ הוא גיי, הוא יצא כימעת אם כל בחור שווה בבית ספר, הוא שחקן הפוקר הכי טוב בסביבה אף אחד בחיים לא הצליח לנצח אותו,הוא הבן של אחד מהאנשים הגבוהים ביותר במדינה.
׳הוסוק׳ הוא הגבר שכל בחורה רוצה הוא גם כן יצא כמעת אם כל בחורה יפה שבסביבה, הוא בכללי כותב שירים, אבל אפשר להגיד שהוא גם זמר, אבא שלו גם כן אחד מהאנשים הגבוהים במדינה.
׳יונגי׳ הוא השקט מי ביניהם, הוא בקושי אומר מילה הוא תמיד סגור בעצמו, הוא מנגן מיקצועי בכינור, הוא מנגן כמו מלאך״ ג'ימין הפסיק לשניה את דיבוריו וחשב, היה לו מבט מאוהב, ׳זה כל כך שקוף שהוא מאוהב ביונגי הזה׳, חשבתי לעצמי ״אבא שלו היה שחיין מקצועי,״ הוא המשיך ״הוא זכה בכלכך הרבה מדליות, אבל זמן מה אחרי ההורים שלו מתו בתאונה כשהיה בן ה6, אף אחד לא יודע מה באמת קרה חוץ ממנו, גם לא חברי F4, ולבסוף... ׳ג'אנקוק׳ הוא ראש הקבוצה הוא האחד שכל מה שהוא אומר יהיה, לא משנה מה השלושה האחרים יגידו הכל ילך כפי שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה, אמא שלו היא האחת שמנהלת את הבית ספר, אמא שלו היא לא רק מנהלת בית הספר אלה גם מנהלת חברת ׳שינוואה׳, זה למה קוראים לבית ספר ׳שינוואה׳, ג׳אנקוק אמור להיות היורש של החברה כשיהיה גדול, אבא שלו לא ממש במצב טוב, אבא שלו חולה, הוא נימצא בלונדון, גם אמא שלו אתמול חזרה ללונדון, היא הגיע לכאן לזמן קצר ונסעה חזרה, ג׳אנקוק לא נימצא הרבה עם אמא שלו, היא לא נימצאת פה בישביל להיות איתו בטענה שהיא עסוקה,״ הוא אמר והתחלתי טיפה לרחם על הילד הזה, ״רגע איך אתה יודע את כל זה?״ שאלתי מופתע, ״אממ״ , ״אני הייתי חבר שלהם לתקופה קצרה, אבל זה היה בתקופה שיונגי נסע לזמן קצר אז את יונגי לא הכרתי, אבל לפי מה שהם סיפרו לי אני יודע, אבל עד שגיליתי שהם חברים שלי רק ביגלל איזה חובה מטופשת, משהו כמו שבוע בערך, הם כנראה לא זוכרים אותי זה היה ליפני שנה וחצי בערך, ועם הזמן הספקתי להכיר אותם״ הוא אמר ניראה טיפה עצוב, ״האא״ אמרתי, ״עכשיו ביגללי את תצטרך לסבול את כל זה, אני כל כך מצטער,״ הוא אמר וירדו לו כמה דמעות, ״היי, זה בסדר, זה לא ביגללך, אני כבר יסתדר, אני לא הולך לוותר להם״ אמרתי ועזבתי את המקום משאיר את ג'ימין לבד.

—————————

אייש, סוריי על האיחור 😂 לא יצא משהו אבל ניזרום 😂😂 יאללה בעייי