F4 ~taekook~ {bxb}

31 ~{ארוחת ערב}~

אני מזהירה: לא עברתי על הפרק, אז רוב הסיכויים שיהיו הרבה טעויות~

(זה ׳סובין׳ אתם תכירו אותו בהמשך👇)

(סובין מ- מחר x ביחד-(txt)

נ.מ כללי:

״טאה, אני ויונגי צריכים ללכת, אז... ניתראה מחר?״ גימין שאל את טאהיונג ששכב על גופו של ג'אנגקוק ששכב על מיטת בית החולים, טאהיונג הנהנן בחיוב וג'ימין ויונגי מיהרו לצאת מבית החולים לעבר המכונית של יונגי

״אל תיהיה לחוץ, הכל יהיה בסדר, אני בטוח שהם יאהבו אותך״ ג'ימין מילמל לכיוונו של יונגי כהם עשו את דרכם ליציאת בית החולים.

לאחר שגימין סיפר לאמו על ההריון, אמו הייתה נואשת ליפגוש את האבא של הנכד שלה, אז היא הזמינה את יונגי לארוחת ערב.

הם יצאו מבית החולים וניכנסנו לאוטו והחלו בנסיעה.

ג'ימין שם לב שיונגי היה ממש לחוץ, ג'ימין מיהר להשים את ידו על ‏יריכו של יונגי כדי להרגיע אותו, וזה עזר, יונגי שלח חיוך קטן לעבר ג'ימין, וג'ימין שלח לו אחד חזרה, יונגי שילב את ידיהם יחד, והתרכז בנסיעה.

הם יצאו מהאוטו ונעמדו ממול שער ביתו של ג'ימין. ג'ימין חיזק את אחיזתו בידו של יונגי ושלח לו חיוך חם ואוהב, רומז לו שהכל יהיה בסדר, ושהוא איתו. הם עשו את דרכם לדלת הכניסה, וצילצלו בפעמון, הדלת ניפתחה, ואמו עמדה שם עם אחיו הקטן ממנו בשנה, סובין, ״ג'ימין״ סובין עקף את אמו ומיהר לחבק את ג'ימין, מאז שג'ימין גילה ליונגי שהוא בהריון, יונגי התעקש שגימין יעבור אליו, ככה הוא יוכל לידאוג לו ולתינוק, אז לא ממש יצא לו להתראות עם סובין מאז... ״כלכך התגעגעתי אליך סובין״ ג'ימין אמר ויצמיד אותו עוד יותר לחיבוק ״גם אני ג'ימיני״ הוא אמר ושיחרר את החיבוק, ״למה שלא תיכנסו? טיפה קריר בחוץ״ אמו אמרה, גימין חזר להחזיק בידו של יונגי שעמד לצידו ולא זז. הם ניכנסו לבית, והתישבו בסלון, ״תשבו פה לבנתיים, אני הולכת לסדר שולחן״ אמו אמרה ויצאה מהסלון, ״היונג, אתה לא יודע כמה התגעגעתי אליך״ סובין אמר ועשה פרצוף עצוב וחיבק אותו שוב, ״גם אני התגעגעתי אליך סובי״ ג'ימין אמר וליטף את שערו, ״למה שלא תכיר לי את האבא של האחיין שלי?״ סובין שאל לאחר ‏שהשניים השתחררו מהחיבוק, ״אה...כן, תכיר זה יונגי״ ג'ימין התחיל ״יונגי זה אחי סובין״ הןא המשיך, יונגי שלך את ידו לעבר סובין כדי שילחץ אותה, ״היי נעים להכיר״ ‏יונגי אמר אם חיוך. עבר כבר עשר דקות ומאז סובין ויונגי לא הפסיקו לדבר, חיוך עלה על פניו של ג'ימין כשהסתכל על השניים. אמו של ג'ימין ניכנסה לסלון וקראה להם לשולחן, כולם ישבו סביב השולחן והתחילו את הארוחה, ״אז, בן כמה אתה? ובמה ההורים שלך עובדים?״ אמו של ג'ימין שאלה, ג'ימין עפנה את מבטו אל יונגי, ויונגי הוא השפיל את ראשו מטה ושיחק עם אצבעותיו, ג'ימין שם לב שיונגי הרגיש קצת לא בנוח לדבר על הוריו, ״אתה לא חייב, זה בסדר״ ג'ימין לחש לו ״לא! זה בסדר ג'ימין״ יונגי אמר ״אני בן 18... בקרוב 19״ הוא ציין, ״ולגבי ההורים שלי, הם אהה-, אבא שלי היה שחיין מקצועי ואמא שלי הייתה עובדת לממשלה, אבל ש- שהייתי בן שש הם-״ דימעה אחת זלגה מעניו ״הם ניפטרו״ הוא נשך את שפתו בעצב וג'ימין חיבק אותו, ״אני ממש מצטערת, איזה סתומה אני, לא הייתי צריכה לישאול״ אמו של ג'ימין אמרה וליטפה את ידו של יונגי שהייתה מונחת על השולחן, ״זה בסדר, זו לא אשמתך. למדתי להתרגל ‏ליחיות ללא הורים, מכיוון שהם ניפטרו, העבירו לי את כל הירושה בגיל צעיר מכיוון שאני בן יחיד, אז האנשים היחידים שחייתי איתם מאז שהייתי קטן אלה המשרתים שחיים איתי״ יונגי אמר. ג'ימין אפילו לא שם לב שדימעה בודדה זלגה מעניו, הוא מיהר לנגב אותה וללטף  את ידו של יוגני שהשפיל את מבטו בעצב.

לאחר כבערך רבע שעה הם סיימו לאכול. ״אתם רוצים אולי לישון פה?, תישנו בחדר הישן של ג'ימין אם אתם רוצים״ אמו של ג'ימין שאלה. גימין הסתכל על יונגי מחכה לתגובה שלו, יונגי הנהנן והסתכל לכיוון של ג'ימין, ג'ימין חייך אליו והנהן חזרה.

עבר כבר כמה שעות והשעה הייתה מאוחרת, גימין ויונגי עלו ללמעלה, לחדרו של ג'ימין, כשהם ניכנסו ג'ימין מיהר להפיל את יונגי על המיטה ולעלות מעליו, הןא הניח את ראשו על חזהו של יונגי וישר לאחר מכן הרים את ראשו כדי להסתכל לו בעניים, הוא החל לירכון עם ראשו לעבר שפתיו האדומות של יונגי וריסק את שפתיהם יחד, ידיו של יונגי אחזו במותניו של הצעיר יותר וידיו של ג'ימין אחזו בצווארו של הגדול ממנו, הם עימקו את הנשיקה, אך יונגי מיהר לעצור אותם, ״אה- ג'ימין?, ניראלי כדי שנעצור כאן, אם נמשיך, רוב הסיכויים שהם השמעו אותנו, וגם... אם נמשיך לא ניראה לי שאוכל לעצור״ יונגי אמר. ג'ימין נאנח בעצב ״אבל-״ הוא נאנח שוב, ״לא נורא בייבי, שנחזור הבייתה נעשה מה שאתה רוצה, אתה לא היחיד שמתבאס אתה יודע, אתה לא מבין כמה בלי לגעת בך עכשיו אבל אני לא יכול״ יונגי אמר וג'ימין חייך ״אני ניכנס לשורותים אני שניה חוזר״ גימין אמר והתרומם מהמיטה. הןא ניכנס לשורותים וכשיצא יונגי כבר היה ישן, ג'ימין חייך לעצמו, ׳הוא כלכך חמוד שהוא ישן שפשוט בלי למחוץ אותו, אבל אני לא רוצה להעיר אותו, מקסימום אעשה את זה מחר׳ ג'ימין חשב לעצמו, הוא נישכב לעד יונגי על המיטה והניח את ראשו על חזהו, הוא הרים את ראשי והסתכל על פניו הישנוניות של יונגי, וסידר את שערו אם אצבעותיו, לאט לאט הוא עבר אם אצבעותיו על אפו וישר משם לשפתיו האדומות, ג'ימין נשך את שפתו והוריד את ידו מפניו של יונגי, והוריד אותה לביטנו הנפוחה, הוא ליטף אותה בעדינות וחייך לעצמו, ידו עטפה את גופו השרירי של יונגי, ועצם את עניו ונירדם גם כן.

————

😂😂😂😂

אני חייבת לדעת, אני היחידה כשאני קוראה ספר, הדבר הראשון שאני עושה הוא ליבדוק שהוא גמור ושיש לו סוף טוב?😂