פרק 1

2.8K 45 0
                                    

התארגנתי בזריזות, מחליקה על גופי את שמלת הסטן שלי באורך הברך, צמודה לגוף כמעט ומחשוף וי עמוק, כתפייה דקה.
צבע היין אדום כהה התאים לעורי בצורה מופלאה, אספתי את שיערי המסולסל בגוונים של ורוד שכבר דהה ודמה לכתום-חום, כמה תלתלים מסגרו את פניי באופן שנראה טבעי למדיי, גלגלתי אותם סביב האצבע שלי לשמר את הבייביליס ושחררתי בעדינות.
רכנתי לעבר המראה ובחנתי את פניי בקפידה, לא אהבתי להתאפר בהגזמה אך תפקידי דרש לפחות מעט.
המייק-אפ עדין, עצמות לחיי מעט מודגשות בפיתוי נחמד וריסיי שחורים ובולטים מתמיד, שפתיי תחומות באודם הזהה לשמלתי.
נגעתי בעגילים הקטנות שצמודות לאוזני, עגילי יהלום עדינים שתרמו ליופי הכללי שלי להערב.
חייכתי ושיחררתי אויר, מחליקה את כפותיי על שמלתי. ״יאללה, עוד לילה אחד, קטן עלייך!״ מילמלתי לעצמי.
התיישבתי על הדרגש עם ריפוד העור והחלקתי את רגליי לעקבים שחורים, בזו אחר זו.

״אישתי, את מוכנה?״

זקפתי את ראשי וחייכתי לעבר הגוף השעון בפתח הדלת, עם מכנס חליפה שחור וחולצה שחורה בלבד שחושפת את חזהו בעזרת אי-כיפתור בחלק העליון. הנהנתי לעברו ״כן, תומר. אהיה מוכנה ברגע שאשים את השעון שלי״ אמרתי לעברו ״וזה הזמן להגיד לך שמדובר בפעם הראשונה והאחרונה שתקרא לי אישתי״ הזהרתי.

הוא מגלגל את עיניו ״תני להנות מהספק. אוה,״ משתנק ומתנתק מהמשקוף, בוחן אותי מלמעלה למטה ובחזרה ״פאק. את נראת מדהים בהחלט״ מהנהן כאישור לדבריו.

צמרמורת חלפה בגופי, התעלמתי מדבריו לרגע וענדתי את השעון שלי ״אתה יכול להתפנות לעיסוקים שלך״

״אני פנוי עד שתצאי, מתוקה״

״תפסיק תומר, תצא כבר״ התרגזתי.

הוא נאנח ומתקדם לעברי, ״זה אפילו לא הוגן, אני לא יודע איך קוראים לך״ מתלונן.

התזתי על צווארי בושם ועברתי אותו בדרכי החוצה, הוא עושה סיבוב ומצטרף אליי ״זה הרגע לגלות לי, גברת״ אומר למקרה שלא הבנתי את הרמז.

העפתי מבט לאחור לראות שאכן נעל את הדלת אחריו והמשכתי לצעוד במסדרון, נחושה להיעלם. ״ליידי טטיאנה״ זקפתי את כתפיי.

הוא מגחך ״לא ביקשתי את הכינוי שלך, ואת יודעת זאת״

״אשמח שתפסיק לחפור, תומר״ נעצרתי כדי לנעוץ בו מבט רציני ״אני פה נטו לעבודה״.

תומר מהנהן, ״כן. כמו שחזרת ואמרת במהלך החודשים הבודדים שאת כאן״ דוחף את ידיו לכיסים.

״אז תרים כבר ידיים״

״רק ביקשתי שם, וזה יישאר בינינו״ מבטיח.

״תומר, לך לדאוג לבר ותניח לנפשה״ נשמע הקול הצרוד והמרעיד שאהבתי לשמוע בעבודה הזאת.
נשאתי את עיניי אל המשך המסדרון, הבוס שלי צעד לעברנו לאחר שסגר את דלתו וסימן לו בראשו שיתחיל לרדת במדרגות. תומר בציות שקט עובר אותי ופונה למדרגות שהם לא הרחק ממני.

ליידי טטיאנהWhere stories live. Discover now