פרק 9

584 39 6
                                    

התעוררתי במרפאה. המבט שלי פנה אוטומטית ללוח השנה. הראשון בספטמבר.. רגע. היום.. מתחילים הלימודים?! קפצתי מהמיטה, ומיד הרגשתי כאב ראש. הסתכלתי על היד שלי. הייתה שם תחבושת. כנראה שנקעתי את היד..

"היי, היי" אמרה קים, שישבה לידי "תזהרי, את עוד לא בריאה לגמרי" נראה שקים תמיד נשארת איתי.

"אני בסדר קים" הרגעתי אותה "איפה השאר?" שאלתי.

"הן הלכו ללימודים" הסבירה "ואם את בטוחה שאת בסדר, גם אנחנו צריכות" קרצה לי.

"כמה זמן ישנתי?" שאלתי בעייפות.

"אממ, בואו נבדוק" היא הסתכלה על השעון "יום וחצי"

"יום וחצי?!" איך אני עדיין עייפה?!

אחרי שקיבלנו אישור מהאחות ליזה, הלכנו לחדר להתארגן. היד אומנם עדיין כאבה לי, אבל איך קים אמרה? זאבים שורדים יותר טוב.

לבשתי חולצה לבנה וג'ינס, הלבוש האידיאלי לכל תלמידה. לקחתי את התיק התכלת שלי, שהכנתי כבר משבוע שעבר. כן, אני עד כדי כך מתרגשת.

אני וקים עמדנו בכניסה לכיתה, אחרי ששמנו את הדברים בלוקרים שלנו.

"נשימה עמוקה, ו.." קים אמרה ופתחה את הדלת.

אוי, איזה בושות. כולם הסתכלו עלינו.

"אתן בטח קים וקייט, נכון?" שאלה המורה בחביבות.

הנהנו, והלכנו לחפש מקום. ראיתי שכל החבורה שלי שם, ולצערי, גם של הבנים. איזה כיף! אנחנו ביחד איתם! (אם לא הבנתם, זה בציניות. זה ממש לא כיף שאנחנו איתם).

אני וקים התיישבנו בשולחן מאחורה, כשמצד אחד לין ומשי, ומהצד השני.. ג'ייסון ודניאל. מה אני אגיד, כבר הצטערתי על בחירת המקום הזאת.

השיעור המשיך, ואז הגיעה עוד הפרעה. המזכירה, שמאוחר יותר הבנתי שקוראים לה מריאנה, נכנסה ולחשה משהו למורה. המורה הנהנה, והמזכירה יצאה.

"טוב תלמידים" אמרה המורה, שמסתבר שקוראים לה אמילי "מצטרפת אלינו תלמידה חדשה לגמרי. מלודי" היא קראה החוצה "את יכולה להיכנס"

הדלת נפתחה, ובפתח עמדה נערה עם שיער שחור ועיניים כחולות. שיער שחור ועיניים כחולות.. מיד עלתה לראשי תמונה של גופה מרוטשת, עם פנים של נער... פנים שנראו כמעט בדיוק כמו של הנערה... החוורתי. ניסיתי להרגיע את עצמי עם הסבר הפשוט שהוא בן והיא בת, אבל הצלחתי רק קצת.

"חדר 6, היא עומדת להיות אצלכן" אמרה אמילי בחיוך.

"רגע.. אנחנו לא חדר 6?" שאלתי את קים, והיא הנהנה אליי.

שכנעתי את עצמי לתת לה הזדמנות. שכנעתי את עצמי גם שהכל הולך להיות בסדר, ואני אצליח לחיות נורמלי.

הבעיה הייתה, שלא ידעתי כמה טעיתי בשניהם.



אז.... כן. סוף סוף פרק. הוא מאוד קצר, אז סורי על  זה, פשוט הייתי חייבת כבר לכתוב את הפרק הזהההההה. ובנוגע לעיכוב של הפרק, אני פשוט לא הצלחתי לגרום לעצמי לכתוב פרק. זהו. תודה רבה רבה על זה שאתם בכלל קוראים את הסיפור שליייי

היתומהWhere stories live. Discover now