היתומה

פרק 11

ישבנו בואן של הפנימייה, אחרי שביקשנו מאיילה רשות לצאת, עם הסיבה שאף אחת מאיתנו עוד לא ראתה את העיר ואנחנו חייבות הפסקה. סיפרנו בדיחות אחת לשנייה, אבל צחקנו יותר כדי להוריד את המתח מאשר מהבדיחות. אני לא הסכמתי בשום אופן שמלודי תבוא איתנו. הבנות אומנם רצו שהיא תבוא, כדי להכיר אותה יותר טוב, אבל אני עדיין לא סמכתי עליה מספיק, אז הן ויתרו.

כשנכנסנו לעיר, הייתי בהלם. ציפיתי למין יישוב נידח כזה, אבל אונום היה עיר גדולה, חיה ותוססת. משי, ילדת האינטרנט שלנו, הצליחה למצוא את הכתובת של חלידה, הכותבת של הספר. כן, אני יודעת, השם שלה ממש מוזר. נקווה שהיא לא מוזרה גם. היא גרה בפאתי העיר, בבקתה קטנה ליד יער.

כשהגענו, השתרר שקט. כל אחת והמחשבות שלה. כאילו, עד כמה שזה נשמע מוזר, ייתכן שעל אחת מאיתנו השתלט שד? או על אחד מהבנים? קיוויתי שזה לא נכון.

"קייט?" נפנפה לי קים מול הפנים "הלוו"

ניערתי את ראשי "סליחה, פשוט חשבתי"

"אמרתי שכדאי שנדפוק" אמרה קים.

נאנחתי, ודפקתי על דלת הבית. חיכינו כמה זמן, ושמענו המון סירים נופלים, ודברים נשברים. אחרי כמה שניות, נשמע קליק והדלת נפתחה. בפתח עמדה אישה נמוכה, עם שיער סבוך ומשקפיים שמגדילות לה את העיניים.

"האנה? זאת את?" שאלה בהתרגשות.

"אממ" הסתכלתי על הבנות בחשש "את כנראה מתבלבלת, קוראים לי קייט, אני לא מכירה מישהי שקוראים לה האנה"

"קייט?" שאלה בפרצוף חושב "אה! נכון, נכון. קייט הזאת. ידעתי שתבואי אליי בסופו של דבר!" אמרה ודחפה אותנו פנימה "שבו, שבו"

"אממ" אמרתי בחשש "אני לא מכירה אותך.. איך ידעת שאני אבוא אלייך?" שאלתי.

"כי גם היא באה אליי!" אמרה בחיוך "ועכשיו שבו, שבו. אנחנו צריכות לדבר!"

התיישבנו כולנו על ספה ארוכה בסלון עמוס עציצים, והתחלתי להתחרט על שבאנו לפה. רואים בבירור שהאישה הזאת משוגעת.

"אז" היא התיישבה מולנו על כיסא עץ "מצאת אותן כבר?" שאלה בהתרגשות.

"את מי?" שאלתי אותה, מתחילה באמת להאמין שהיא משוגעת.

"את האנה וליסה!" אמרה קופצת במקומה.

"אממ, אני מצטערת, אבל אני לא יודעת על מה את מדברת" אמרתי, מתחילה לתכנן אפשרויות בריחה.

"אהה" אמרה חושבת "כמובן, כמובן. אז אני צריכה פשוט להביא אותן לפה!" אמרה, בעודה קופצת ממקומה ומוציאה יונה מכלוב ברצפה. היא כתבה משהו על נייר, וקשרה אותו לרגלה של היונה "הן אמורות להיות בצפון" אמרה לה "הן נפגשו שלשום, אז הן אמורות להיות עכשיו ביחד. תגרמי להן לבוא מהר" אמרה ברצינות, ושלחה את היונה לדרכה.

הסתכלתי על הבנות, ולין סימנה שאולי כדאי שנלך, כי רואים שהיא משוגעת.

"אז" אמרה "מה מביא אתכן לכאן?" שאלה.

החלטתי לנסות פעם אחרונה "רצינו לשאול אותך על זה" הוצאתי את הספר "את יכולה להסביר לנו עוד על הדיימלס הזה?" שאלתי.

"כל מה שצריך לדעת על הדיימלס כתוב שם" אמרה.

"אבל.. את יודעת אולי איך הורגים אותו?" שאלתי בחשש.

"איך הורגים אותו? יקירתי, אי אפשר להרוג אותו" אמרה "למה את שואלת?" אמרה פתאום, ותפסה בידי בחוזקה.

ראיתי מולי את העיניים של היצור שוב, אך הן מיד נעלמו.

חלידה קפצה אחורה בבהלה "כמובן, כמובן" אמרה "הוא רודף אחרייך!" אמרה בעודה חושבת.

"מה?" אמרתי בבהלה "מי רודף אחריי?"

"הדיימלס" הסבירה לי "את הרי נצר להם, ואלפא. כמובן, כמובן" היא התחילה למלמל.

נעמדתי "תסבירי לי הכל. עכשיו." אמרתי.

היא הסתכלה עליי, מתלבטת. "את זוכרת מה קרה בירח המלא הראשון שלך?" שאלה לבסוף.

"מ-מה?" שאלתי, וצנחתי חזרה לספה. לא ציפיתי לזה.

"לנער האלפא ההוא, קוראים לוקאס, וכל מה שהוא מחפש זה כוח. אחרי שהוא שינה אותך, הוא הבין שאם הוא יהרוג אותך, יהיה לו הרבה יותר כוח. את מבינה" היא הסתכלה לי בעיניים "ההורים שלך היו זאבי אלפא, אבל אחרי שהם ילדו אותך הם כיבו את זה בעזרת כישוף. כאשר אתה בן להורים זאבים, אתה תמיד אדם זאב, אבל תוכל להשתנות רק אחרי שתהרוג מישהו. זה מה שמפעיל את גן הזאב. את בת לזאבי אלפא, מה שאומר שאת מההתחלה היית זאבת אלפא. ברגע שלוקאס שינה אותך, את התחזקת הרבה יותר, כי עדיין לא הפעלת את הגן. אחרי שאת הרגת אותו, את התחזקת מעל ומעבר. נכון להיום, יכול להיות שאת אשת הזאב הכי חזקה שקיימת" היא עצרה רגע כדי לנשום אוויר, בעוד אני מחזיקה את ראשי כדי לא להתעלף "הדיימלס רוצה להרוג אותך, כי ככה הוא יקבל את כל הכוח שלך, ויוכל להתרבות ולהשתלט על כדור הארץ. על אחד מהחברים שלך השתלט השד" היא עצרה והסתכלה לכל אחת מהבנות בעיניים "הן נקיות. את צריכה לבדוק את שאר החברים שלך. נחזור לסיפור. את לא נולדת לבד, ביחד איתך נולדו עוד שתי בנות. אתן שלישייה" קים החזיקה לי את היד כדי שלא אתמוטט "ההורים שלכן לא יכלו לגדל את כולכן, אז הם הפרידו אתכן. כל אחת מהאחיות שלך הפעילה את גן הזאב שלה בזמן אחר, אבל כאשר ההורים שלכן מתו, ואת הרגת את לוקאס, החיבור שלכן חזר. האנה, אחת מהאחיות שלך, באה לפה כבר, כי היא גם מצאה ספר שכתבתי, על אנשי זאב. היא הלכה וחיפשה את ליסה, אחותך השנייה. היא מצאה אותה שלשום, ועכשיו הן בדרך לכאן, כדי לפגוש אותך!" סיימה, והלכה לחלון, מסתכלת החוצה.

הפה שלי היה יבש. אני לא מאמינה. יש לי תאומות?

"הן כאן!" אמרה חלידה בהתרגשות, בעוד הדלת של הבקתה נפתחת.

יאייי סוף סוף כתבתי את זההה אני מתרגשתתת :)