הושטתי לליסה את הפגיון. היא לקחה אותו בידיים רועדות. ראיתי את ג'ייסון מסתכל עם בהלה בעיניים. ליסה החזיקה את הפגיון חזק בין ידיה, וחיבקה אותו. היא נשמה נשימה עמוקה.
ג'ייסון ניגש וחיבק אותה. "בואו נלך" אמר.
"אבל לאן?" שאלה ליסה בשקט.
'קייט' שמעתי קול חלש. הסתובבתי אחורה, אבל לא היה שם אף אחד. 'קייט' הקול התחזק. "אתם שומעים את זה?" שאלתי אותם.
"את מה?" שאל ג'ייסון בבלבול.
'קייט' שמעתי את הקול שוב. "את הקול הזה" אמרתי להם.
"קייט, הכל בסדר?" שאלה ליסה בדאגה.
"אני.."
'קייט'
'קייט'
'קייט!'
מצאתי את עצמי בביתי הישן. הבעיה הייתה שנשארה ממנו רק הרצפה. כל החפצים, הקירות, התקרה, הכל היה זרוק בחתיכות מסביב לרצפה, כאילו מישהו בעט בהכל החוצה. אני ישבתי בקצה אחד של הרצפה, וראיתי את מלודי עומדת בקצה השני. הסתכלתי על גופי. היו לי שרשראות על הידיים והרגליים. ניסיתי להרים את הידיים והרגליים. לא הצלחתי. נראה שהשרשראות עשויות מחומר מיוחד. הסתכלתי שוב, והבנתי שזה לא גופי, זה הגוף של האנה. היא מראה לי איפה היא.
'אנחנו נחזיר אותך' אמרתי לה בראשי.
'אני יודעת' שמעתי אותה מחייכת.
פתחתי את עיניי. "קייט" נפנפה לי ליסה בידה מול הפנים, "את חיה?"
"אני יודעת איפה האנה" אמרתי, "מי יכול ללכת להגיד לכולם שיבואו?"
"אני" התנדב ג'ייסון.
"אוקיי" הסברתי לו איפה זה, והוא התחיל לרוץ.
ליסה הכניסה את הפגיון לנדן שלו, והכניסה אותו לכיסה. התחלנו לרוץ לכיוון השני. "איך את כל כך רגועה?" שאלה אותי תוך כדי ריצה.
"לא יודעת" משכתי בכתפיי, פעולה שהייתה מסובכת כי אנחנו רצות, "אני פשוט יודעת שנחזיר אותה"
רצנו במשך יומיים, מדי פעם עוצרות לנוח. אם לא הייתי דואגת להאנה, יכול להיות שהייתי נהנית, אבל לא שמעתי ממנה מאז שיצאנו. שעה אחרי שיצאנו קים שידרה לי שהם גם בדרך. הרגיע אותי שהם מאחורינו, גם אם לא נפגשנו עדיין.
YOU ARE READING
היתומה
Paranormalקייט ג'ונסון הייתה ילדה רגילה, עד שאבא שלה התרושש, ההורים שלה נהרגו והיא הגיעה לפנימייה בקצה השני של הארץ. היא נכנסת לעולם של על-טבעי, עולם כשמעט אף אחד לא מאמין בו, עולם שצריך לשמור אותו בסוד, עולם מסוכן. #1 אנשיזאב 3.3.2021 #1 יתומה 28.1.2021 #1 ה...
