היתומה

פרק 23

ישבתי ליד מיטתה של סופי, והלטתי את פניי בכפות ידיי. "לא יכול להיות" אמרתי.

"אני מצטערת, אבל היא נכנסה לתרדמת" אמרה האחות ליזה.

הבטתי בסופי הישנה, וקיוויתי שהיא תצליח להתגבר על מה שהיא עברה. "טוב" אמרתי, "אבל אם היא תתעורר או משהו כזה, את יכולה ישר לשלוח מישהו לקרוא לי?" ביקשתי.

"בסדר" אמרה ליזה, ואני יצאתי לספר לכולם את החדשות הרעות.

"אז היא בתרדמת?" שאל ג'ייסון לשמאלי.

"כן" נאנחתי.

"אנחנו אפילו לא יודעים מי עשה לה את זה" אמרה קים מימיני.

ישבנו בכיתה, וניסינו לדבר בינינו בלי שהמורה תשים לב.

"אני חושב שבינתיים אנחנו צריכים להמשיך לחפש מי הדיימלס" אמר דניאל, "הרי זה לא שאנחנו יכולים להעיר את סופי"

"נכון" אמרתי, "אבל אין לנו אפילו רמז מי הוא, חוץ מזה שיכול להיות שהוא אחד מכם"

"יש לי חשד מי זה יכול להיות" נאנח ג'ייסון, "אבל אני לא בטו-"

"קייט, ג'ייסון" אמרה נעמה, המדריכה של שכבה י', בהתנשפות אחרי שרצה לכיתה שלנו, "המנהלת קוראת לכם"

הסתכלתי על ג'ייסון בשאלה, והוא החזיר לי באותו מבט. קמנו ויצאנו, בעוד שאני מנסה לחשוב למה איילה קוראת לנו.

"תשבו בבקשה" אמרה איילה כשהגענו.

אני וג'ייסון התיישבנו מול השולחן שלה, מנסים להבין מה היא רוצה.

"אני צריכה לספר לכם משהו" אמרה, "אבל אסור לכם להגיד את זה לאף אחד"

"אוקיי.." אמרתי בחשש. מה כל כך חשוב שאסור לספר אותו?

איילה נאנחה, והתחילה לדבר. "התרדמת שסופי נכנסה אליה, היא לא טבעית. זה לא בגלל טראומה או מצב גופני קשה. היא נכנסה לתרדמת בגלל יצור, יצור שאני עדיין לא יודעת מה הוא" היא הסתכלה עלינו, "אבל ברגע שאני אגלה איזה יצור זה, אני אולי אמצע דרך להעיר אותה"

"נו" אמר ג'ייסון, "זה מצוין"

"כן" אמרה איילה, "אבל יש סיכון"

"סיכון?" שאלתי בחשש.

"הדרך להעיר אותה יכולה להרוג אותה" אמרה איילה ישירות.

ישבתי עם ג'ייסון על הספסל בחצר של בית הספר, מתחת לעץ התפוחים.

"מה את חושבת על זה?" שאל אותי.

"על מה שאיילה אמרה? אני לא יודעת. אני רק דואגת לסופי" נאנחתי.

הייתה שתיקה קצרה כמה שניות, אבל אז ג'ייסון דיבר. "תגידי" שאל בהיסוס, "חלמת עוד חלומות לאחרונה?"

הסתכלתי עליו במהירות. "למה אתה שואל?"

"סתם" ענה, וראיתי שהוא מתחיל להתחרט על השאלה שלו.

"נו" הסתכלתי לו בעיניים כמה דקות, עד שהוא נכנע.

"בסדר" אמר, "איילין הייתה בת מלוכה, את מבינה? היא הייתה הנסיכה איילין, עד שאחותה הבכורה, יורשת הכתר, נרצחה. איילין הפכה למלכה, אבל מאז אף אחד לא ראה אותה יותר. בלעדיה הממלכה נפלה, והאזרחים של הממלכה התפלגו לערים. מאז הכל ככה, ואף אחד לא זוכר את הממלכה שהייתה" סיים.

"מאיפה אתה יודע את כל זה?" שאלתי בהלם.

"זה לא משנה עכשיו" התחמק, "מה שמשנה זה שאם את, ליסה והאנה באמת צאצאיות של איילין, זה אומר שאתן בנות מלוכה, ושאתן יורשות חוקיות לכתר, אם תצליחו להקים את הממלכה מחדש" הסביר, "אז חלמת עוד משהו?" שאל שוב.

התלבטתי לרגע, אבל לבסוף אמרתי, "כן. כן, חלמתי" הוא הסתכל עליי בציפייה להמשך. נאנחתי וסיפרתי לו על החלומות האחרונים שלי, כשאני רואה את העיניים האפורות שלו מרותקות אליי.

"ולא היה לך בחלום שום רמז למי האבא?" שאל כשסיימתי.

"לא" עניתי, "למה?"

"לא משנה" אמר, וראיתי שהוא חושב על משהו. לבסוף הוא קם, תפס בידי, והעמיד גם אותי. "אכפת לך להבריז מהמשך היום?" שאל בחצי חיוך.

"בכל מקרה אין משהו מעניין היום" חייכתי גם אני.

הוא התחיל לרוץ. "אז בואי" צעק אליי. חייכתי והתחלתי לרוץ אחריו.

אוקיי אזזז אני יודעת שלא העלתי פרק איזה שלושה חודשיםםם ואני באמת מצטערת על זההה. תאמינו לי שניסיתי לכתוב אבל אף פעם לא הייתה לי הזדמנות. בגלל שעכשיו סוף סוף חופש, אני מקווה להצליח לכתוב יותר❤ מקווה שתסלחו לי, ותהנו מהפרקקק