פרק 10

585 36 5
                                    

עמדתי מול המראה, מסרקת את שערי הגלי, שהשמש אשר חדרה מהחלון הפכה אותו משטני לכתום. הסתכלתי בעיניי הכחולות - אפורות, וניסיתי להפוך אותן לאדומות. נכשלתי.

הייתי לבד בחדר, ובזמן שישבתי בספה, שבו המחשבות הטורדות לעלות בראשי.

אחרי הלימודים, ואחרי שמלודי התמקמה אצלנו בחדר, המנהלת זימנה את כל החדר שלנו אליה, וסיפרה לנו שגם מלודי אשת זאב. אחרי ששמעתי את זה, באתי לחדר כדי להירגע. כאילו, באמת. גם דומה לנער האלפא ההוא, וגם אשת זאב כמוהו? זה התחיל להיראות לי מוזר.

קמתי מהספה, והלכתי למגרש הכדורעף בגינה, איפה שקים הרבתה לבלות. היא מגיל 4 משחקת כדורעף, אז אני מניחה שזה בחיים לא יעזוב אותה.

קים הבחינה בי, ואחרי שהמשחק נגמר, היא באה לעברי בשאלה.

התחלתי לספר לה על חששותיי. את העניין הזה שמלודי דומה לנער, לא אמרתי. לא יודעת למה. אני מניחה שאני לא מסוגלת להיזכר בו.

"תסתכלי עליי" היא אמרה כשסיימתי "הכל בסדר, פשוט קשה לך לסמוך על אנשים אחרים" היא ניסתה להרגיע אותי.

"את בטוחה?" שאלתי בחשש.

"כן" ענתה בביטחון "רק תתני לה הזדמנות"

נאנחתי "בסדר" אמרתי "אני אנסה"

למרות מה שאמרתי לקים, עדיין לא סמכתי על מלודי, ומאחר שאני די בטוחה שלין ומשי יגידו לי את אותו הדבר, הלכתי לספריה, לסופי. מאז הירח המלא האחרון, שעזרתי לה להשתנות, התחלנו להתקרב יותר. ככה גיליתי שהיא ממש תולעת ספרים, מה שממש יכול לעזור לפעמים.

כשהגעתי לספריה, ראיתי את סופי יושבת בקצה, על כורסא, כשספר עם כמה מאות עמודים פתוח על ברכיה. כשהתקרבתי אליה, היא הרימה את הראש.

"מה את קוראת?" שאלתי.

"אגדות" ענתה "על יצור שחור גדול עם עיניים אדומות"

הסתכלתי עליה בהלם "איך את?.."

"כשאת וג'ייסון חזרתם מהיער, ואת היית פצועה קשות, אני היחידה שידעה שלא תספרי מה קרה. אז קראתי את המחשבות שלך, והספקתי לקלוט רק את התמונה של היצור הזה לפני שהשתנת חזרה"

נאנחתי "ומצאת משהו?"

"עוד לא" אמרה "אבל אני דיי בטוחה שזה נמצא במדפים השמורים"

"מה?" שאלתי בייאוש "אבל אפשר לקחת משם ספר רק באישור המנהלת או המורים"

היתומהWhere stories live. Discover now