וואווו התגעגעתי ממש, אז בלי הקדמות מיותרות, בואו נתחיל ספר חדש💜💜
מילון מושגים בסיסי:
מירוצי רחוב: תחרויות לא חוקיות בין רכבים אשר מתקיימות בכבישים ציבוריים. המרוצים מתקיימים לרוב בשולי העיר או בכפרים, לרוב בכבישים צרים. מרוצים אלה יכולים להיות ספונטניים או מתוכננים שיכללו הימורים.
מרוץ פשוט: מרוץ רגיל בו מספר המשתתפים לעיתים גדול והינו יכול לעבור ברחבי העיר.
מרוץ דראג: מרוצים מהירים לקו ישר למרחקים משתנים
מרוץ דריפטים: מרוץ בעל פניות רבות בו המתחרים "זורקים" את זנב המכונית (דריפט)
נוס: מיכל חמצן דו חנקני אשר מחובר למערכת הפליטה של הרכב ועוזר לו לעלות את המהירות ואף להכפיל אותה.
*********
"תסתלק מכאן או שיהיה חבל, אתה לא רצוי במדינה הזאת יותר!" צעק השוטר על הבחור שחייך אליו דרך חלון רכבו. קרב המבטים ביניהם היה אכזרי כאם העיניים יכלו להרוג אדם בהנדת עפעף. מסביב ניתן לשמוע את סירנות הניידות שאיימו לקחת אנשים יחד איתם, אל אותו מקום סורר פושעים, ביניהם גם האחד שלשם כך הגבר נלחם, נלחם וימשיך להילחם.
"אני לא חושב..." אמר שחור העיניים בחיוך שעצבן את השוטר. קרב בלתי נמנע הולך לקרות ואף אחד מהם לא רצה להיות המפסיד. שחור השיער ניתק לרגע את המבטים, מחפש את חבריו או יותר נכון את רכביהם וכאשר ראה אותם מתעמתים עם השוטרים האחרים, הבין שהזמן אוזל ועליהם לחזור אל מקום המסתור שלהם.
"אז אסביר את עצמי טוב יותר, אם תשאר פה, אדאג שאמך ואחיך יפגעו. כל עוד הם נמצאים פה, הם יסבלו, יסבלו ויאשימו אותך, יסבלו ואתה לא תהיה כדי לעזור." השוטר חייך בגאווה, צועד לעבר הרכב שהיה רק שימוש לתחרויות בעוד הגבר נעל את לסותיו בחוזקה אחת לשנייה. "מה אתה בוחר סולפיס? בית או משפחה?"
"לעזאזל," צעק הנהג לפני שהעביר הילוך והתחיל לנסוע. הוא בחן את חבריו, אויביו, מכריו-אלו שאיתם חלק את הכביש, את התחרויות והבין שלהיעלם זה הפתרון הטוב ביותר לכולם. "אני אתגעגע לנבלות האלה," לחש לעצמו לפני שחצה את אספסוף הרכבים שמנסים לא להעצר.
הוא ידע שהמשטרה רוצה רק אותו, הרי כולם רוצים להניח ידם על האלפא כי בלי אלפא אין שליטה על חברי הלהקה או במקרה שלו, על קבוצת הנהגים. "רבולט, זאת אומרת סולפיס. לאן אתה נוסע? הם עוד פה!" רבולט-או בשם ה"במה" שלו סולפיס, שמע את הקשר והכעס חילחל בו אף יותר.
"אני חייב לעזוב, אתם לא חייבים לבוא איתי," הודיע בקשר לפני שהגביר מהירות לעבר גבולות המדינה. הוא שמע מאחוריו גלגלים חורקים וחייך, כנראה שבאמת אין דבר שעומד בפני חברות והם היו חבריו הטובים ביותר.
"סולפיס יאפס, אתה נוסע כמו אישה," אמר טיירון בעודו שם לב לאצבע המשולשת שקיבל מהרכב שמימינו. "שון, דילן, סולפיס, האחרון שמגיע לגבול צריך לשטוף את כל הרכבים!" צעק לקשר האפרו-אמריקאי לפני שטס על הכביש וכמובן כולם אחריו.
סימפוניית הניידות נשמעה שוב, גורמת לגוף השרירי לרעוד בחרדה, משפחתו תלויה בהעלמות שלו. ועכשיו זה הזמן שלו להוכיח שהוא השולט בכביש, זה המירוץ לגבול המדינה!
ארבעה רכבים במהירות מעל המותר ומאחוריהם שבע ניידות שרק רוצות להכניס אותם מאחורי סורג ובריח, משהו שלא יכול לקרות. עוד פנייה ועוד סמטה, כיכרות וכביש אחד שלא נגמר. מחוג שעון המהירות הגיע למקסימום והמשטרה עדיין בעקבותיהם אך הוא לא יוותר, הם לא יוותרו כשהם יודעים שהדרך עוד ארוכה.
"סעו כבר!" צעק דילן לקשר כאשר ראה דרך מראת הצד שהניידת מצמצמת פער עם רכבו של שון. רבולט הוריד מהירות, נותן לשון לעקוף אותו בעודם נכנסים למנהרה, הוא העדיף להיתפס על פני חבריו, על פני האנשים שאהב.
"רבולט, סולפיס!! סע, שון כבר מקדימה!" טיירון צעק בכל כוחו לקשר בשעה שהאור שבקצה המנהרה נראה, תרתי משמע...הם עוד רגע מגיעים לגבול, עוד רגע הקו נחצה, רק עוד קצת.
והרגע הגיע, ורבולט שחרר את הנשימה שהחזיק, הם מחוץ לקליפורניה ועכשיו אין לאן לחזור, הכל נשאר מאחור. רבולט ניסה לחשוב על היעד הבא לפני שחיוך עלה על פניו, "חברים, אנחנו נוסעים לברזיל!"
תתכוננו לנסיעה על הכביש הארוך והמפותל ביותר שנקרא החיים!
YOU ARE READING
The green shadow of soring revolt
Actionהחיים הם כמו כביש, עליות ומורדות ניצבות בכל מקום וכל מה שנותר לנו, הנוסעים, הוא לנווט את הרכב שנקרא ליבנו בין לבבות אחרים, מכוניות אחרות. ייתכן שנפגוש מהירים יותר, מהירים פחות, כאלו שעברו תאונות קשות וכאלה שפעם נסעו על הכביש ועכשיו לא. "חברים, אנחנ...
