זה היה עוד יום רגיל ללא מירוצים או אימונים. רבולט פקח את עיניו למרגש קרני השמש על גופו, בעיקר על פניו. ידיו עלו אל עיניו, מנקות את לכלוכי הלילה שהפריעו לו לפני שפיהק. שיערו השחור שהיה מבולגן משינה החליט ליפול על עיניו, גורם לו לשאוף בחדות ולכמה קצוות להתעופף ולנחות על פניו בשנית.
היד השרירית שהייתה מעוטרת בכמה קעקועים, הרימה את הפוני קצר מעלה בשעה שהעיניים השחורות חקרו את התקרה כמו בכל בוקר עד ששמע רעש שהרס את השקט. עיניו עברו על החדר עד שמבטו נפל על הנער בעל השיער הצבעוני שבדיוק הסתובב על צידו. חולצה קצרה על פלג גופו העליון, מה שגרם לרבולט לבחון את הצלקות שנחשפו לעיניו.
שריטה ועוד שריטה, כוויה? ומשהו שהזכיר צלקות של תפרים. לליבו של רבולט הזדחל חשש, מה לעזאזל הנער הזה עבר? זאת באמת תאונת אופנוע? הוא רצה להאמין שכן אך למה המוח אומר שלא?
סור, סור היה נער מיוחד. רבולט שמח שהחליט לצרף אותו אליהם, הוא הוכיח לו את זה שוב אתמול כאשר שם לב איך החבורה האהבה אותו ואת הבדיחות העוקצניות שלו. סור לא דיבר מלוכלך, הוא לא קילל אבל כל מילה הייתה מתובלת בעקיצה או ציניות כאם מוחו עבד שעות נוספות על מנת לשלוף משפטים שהיו נשמעים כאילו הוכנו מראש וחיכו לרגע המדוייק שיצאו אל האוויר.
"אני מקווה שדילן ודיימונד לקראת סיום," אמר לעצמו בשקט בעודו מחזיר את עיניו אל התקרה. מחשבותיו נדדו למשפחתו, הגעגוע אליהם לא היה נתון בספק אבל הוא גם לא יכל לבקרם, לראות אותם פנים אל פנים, הכל בגלל השוטר ההוא שתמיד חיפש אותו לא משנה מה עשה, השוטר שניסה למרר את חייו מהרגע הראשון שנפגשו עד לרגע שמצא את חולשתו היחידה, את משפחתו.
לבסוף החליט להתרומם על רגליו השריריות שכרגיל נעטפו בזוג מכנסי טרנינג פשוטים וכמובן כפות רגליים יחפות. הוא צעד אל דלת החדר, זורק מבט אחרון אל הנער הישן שהפוני שעל פניו היה מבולגן, זה גרם לו לגחך כל הדרך אל חדר הרחצה שבקומה.
הוא נכנס פנימה בעודו מגרד את בטנו התחתונה בעייפות. באיטיות פתח את זרם המים, מרטיב את פניו במים קרים לפני שתפס במברשת השיניים הירוקה שלו ומיד אחריה את משחת המנטה. הצבע הכחול נמרח על הירוק בצורה מדויקת להפליא ולאחר מכן נכנס אל הפה על מנת לנקות את השיניים.
לאחר מלאכת נקיון הבוקר של חלל הפה, המברשת חזרה למקומה לפני שמכנסי הטרנינג התגלשו על רגליו, חושפות את העור שהיה מוסתר, אל קרירות החדר. תחתוני הבוקסר ירדו מיד לאחר מכן וכך הפיסה האחרונה נפלה והגבר נותר עירום כביום יוולדו.
רבולט פתח את זרם המים שבמקלחון, נותן להם לרחוץ את גופו בעודו מתמכר להרגשה המרגיעה. ראשו היה מלא במחשבות, משפחתו עמדה בראשם ושוב הגעגוע נכח, הוא רצה לראות את לואן כל-כך אך את הדבר היחיד שרצה לא יכל לקבל.
YOU ARE READING
The green shadow of soring revolt
Actionהחיים הם כמו כביש, עליות ומורדות ניצבות בכל מקום וכל מה שנותר לנו, הנוסעים, הוא לנווט את הרכב שנקרא ליבנו בין לבבות אחרים, מכוניות אחרות. ייתכן שנפגוש מהירים יותר, מהירים פחות, כאלו שעברו תאונות קשות וכאלה שפעם נסעו על הכביש ועכשיו לא. "חברים, אנחנ...
