"אתם מוכנים לעזוב אותי? אני בסדר!" אמר סור בתחינה כדי שאולי סוף סוף יוכלו לעזוב אותו לקום לצחצח את שיניו. הסיפור התחיל לפני עשר דקות, אולי קצת פחות, כאשר פקח את עיניו בפיהוק גדול, מראה שישן כמו שצריך.
שון, פרינס ודיימונד ישבו שם וחיכו שיתעורר ככל הנראה ומהרגע שהצבע הסגול נראה, הם החלו לבדוק את גופו משום שנפל מקומה שנייה וגופו נחבל מאותן מכות שהצליח לקבל.
"ממש לא!" אמר שון בכעס דואג. "לעזאזל, אתה נפלת מקומה שנייה וברגע שנכנסת לרכב, נרדמת! חשבנו שקיבלת זעזוע מוח! אני לא מאמין שפשוט נרדמת ככה, כאילו לא קרה לך כלום כמה דקות לפני."
"כנראה שהייתי עייף… מה יצא עם המכתב בסוף?" שאל סור לפני שפיהק שוב, מותח קלות את גופו אך נעצר כאשר בכאבים פקדו אותו ולכן רק נאנח והתרומם בעדינות על מנת לא להכאיב לעצמו.
"עייף? עייף? רבולט כמעט קיבל דום לב! אתה לא מבין איך הוא דאג! איך נרדמת לו ככה, בלי להודיע?" סור רק חשב איך בדיוק הוא אמור להודיע לאדם שהוא נרדם אם הוא אפילו לא הרגיש את זה, אבל הוא העדיף שלא לעצבן את שון.
"לגבי המכתב… חיכינו לך כדי שנוכל לפתוח אותו יחד. כולם עכשיו מסדרים את ארוחת הצהריים, ישנת די הרבה, בגלל זה דאגנו…" אמר דיימונד בשעה שליטף את הפוני הצבעוני שהסתיר חלק מפניו לפני ששלח את ידו ללטף אותו. "תתארגן ותרד לאכול?" שאל וסור רק הנהן לפני שהשניים חייכו והתרוממו על רגליהם, שמחים שסור התעורר, נראה שגופו באמת היה זקוק לשינה לאחר מה שעבר.
"תודה," קרא סור כשהם התקדמו אל יציאת החדר. השלושה הסתובבו לאחור, מחייכים אליו באהבה לפני שיצאו מהחדר כדי שיוכל להתארגן. "בוקר טוב מידנייט," אמר סגול העיניים לזאב שחיכה לתשומת לב ליד המיטה. "תראה אותך, אתה כל-כך גדלת, עוד מעט אתה גבר!" לחש בשעה שהתגלש מהמיטה אל הרצפה על מנת לשבת ליד הזאב שאימץ. מידנייט ליקק את פניו ברגע שהייתה לו האפשרות וכל שסור יכל לעשות היה לחבקו אליו. "גם אני אוהב אותך מידנייט!"
לבסוף התרומם על רגליו לפני שצעד אל המראה, שם הוא בחן את התחבושות שעל גופו ורק אז נזכר שנחתך מהזכוכיות כאשר קפץ לתוך החלון. הוא נאנח בחיוך, יודע שהפעם המכות והחתכים היו למען מטרה טובה, אולי הם יהיו חופשיים ולא יצטרכו למרוד.
"אני אכנס להתקלח בערב?" שאל את מידנייט שרק ישב לידו וקשקש בזנב אך כאשר סובב את מבטו אליו, הזאב נבח קצרות, מפתיע את סור. "אני גאה בך מידנייט, הצלחת לנבוח!" אמר בשמחה, יודע שזאבים נובחים לעיתים נדירות ולרוב הן גם קצרות וקטועות.
סור שלף בגדים מן הארון לפני שפשט את בגדיו שהיו על גופו, מקשיב לעצתו של מידנייט ולא מתקלח עכשיו. הוא החליף בגדים במהירות, לא רוצה להסתכל על התחבושות מחשש להתקף ורק לאחר שהבגדים הסתירו אותו לגמרי, יצא יחד עם זאבו מהחדר אל חדר הרחצה על מנת לצחצח שיניים.
YOU ARE READING
The green shadow of soring revolt
Actionהחיים הם כמו כביש, עליות ומורדות ניצבות בכל מקום וכל מה שנותר לנו, הנוסעים, הוא לנווט את הרכב שנקרא ליבנו בין לבבות אחרים, מכוניות אחרות. ייתכן שנפגוש מהירים יותר, מהירים פחות, כאלו שעברו תאונות קשות וכאלה שפעם נסעו על הכביש ועכשיו לא. "חברים, אנחנ...
