"אז לאן אנחנו הולכים?" שאל תום את רן שנהג באותה מכונית אגדית. הוא הביט בגבר שחייך כשמבטו לא יורד מהכביש, שיערו המעט ארוך היה אסוף בחציו לקוקו שהזכיר לו תסרוקת יפנית מסורתית המוכרת בעיקר אצל הסמוראים. 'יפני אז עד הסוף, אה?' שאל בליבו.
"חנות ספרים, אני רוצה לקנות ללואן את הספר הזה שהוא כל הזמן מדבר עליו ואיתו לעבור איתו לקריאה מאסיבית יותר. אני מאמין שהוא יצליח לקרוא אם זה יהיה הספר הזה," הסביר רן שעה שסובב את ההגה על מנת לבצע פנייה ימינה.
"הו, זה ממש נחמד מצידך. לואן ממש יתרגש. אני לא מאמין שגרמת לו להיקשר אליך כל-כך מהר, זה די נדיר לפי מה שהבנתי מרבולט." רן הנהן בחיוך לפני ששוב ביצע פנייה, הפעם שמאלה.
"אני חושב שצברתי ניסיון רב עם בעלי הלקויות ומחוסרי היכולת. לואן ילד חכם ורגיש, הוא חיפש מישהו שיחבק ויתן לו תשומת לב שהיה זקוק לה כשרבולט לא נכח, פשוט ניצלתי את ההזדמנות ובעדינות סללתי דרך. אתה יודע, הוא לא סיפר כי אסרו עליו אבל הרביצו לו בבית ספר בגלל מה שקרה עם רבולט עד שהוא בחר לא ללכת יותר. הפתיע אותי שהמעבר לא גרם לא להשתגע, ככה זה בדרך כלל עם אוטיסטים." חיוך עצוב עלה על פניו כשנזכר בדיבור המהיר של לואן שסיפר על המכות שקיבל מחבריו לכיתה, זה כאב לליבו כל-כך.
"מכות? מי הנוראי שירים על ילד כזה יד? אני לא יכול אפילו לדמיין את זה בלי להתחיל לבכות! לעזאזל, אם היינו לומדים באותו מקום, הייתי מכסח את הילד הזה! ועוד לא לספר על זה לאף אחד מפחד? נשבר לי הלב…" רן הנהן בכאב, מבין אותו לחלוטין.
"הוא סיפר לי שהכניסו לו את הראש לאסלה ושהוא לא נשם… אני לא מאשים את רבולט או את אמא שלהם אבל קשה לי לקבל את זה שהוא סבל בלי שאף אחד ידע. אני חושב שבגלל זה הוא נאחז בתקוות הספרים כל-כך, הוא רוצה סוף שמח, הוא לא מבין את המשמעות אבל יש לו משהו להיאחז בו ובגלל זה אני רוצה לקנות לו את הספר הזה כל-כך," שוב הסביר בשעה שהחנה את הרכב ליד חנות הספרים הפינתית.
הם יצאו יחד מהרכב, צועדים על המדרכה שנבנתה מאבנים משולבות בצבעים של שחור ואפור. רן פתח את הדלת, נותן לתום להיכנס ראשון ומיד אחריו נכנס גם כן. אין ספור ספרים בנו פירמידות ומילאו מדפים, גורמים להם לפעור עיניים קלות לפני שרן צעד אל המוכרת שקראה ספר בעוד תום עבר על הספרים בסקרנות. "שלום, איך אפשר לעזור?" שאלה המוכרת בפורטוגזית שגרמה לרן להרים גבה.
"את מדברת אנגלית?" המוכרת הנהנה בחיוך, מראה לו את הספר שקראה שהורכב מאין ספור מילים באנגלית. "מעולה, אני מחפש ספר להטבי, אהבת בנים. אני לא יודע איך קוראים לו אבל אני יודע את שמות הדמויות הראשיות, שמם אריק וקייל, תוכלי לברר אם יש לך אותו, באנגלית כמובן."
"אריק וקייל, לדעתי קראתי ספר עם השמות האלה, אנסה להיזכר…" היא תופפה בעזרת אצבעה על סנטרה, עוצמת עיניים בניסיון להיזכר באותו שם של ספר. "אם אני לא טועה, לספר קוראים "הזדמנות שאסור לפספס" אבדוק אם יש אותו במלאי שלנו." רן הנהן, נשען על הדלפק בעודו מביט על תום שהרים שני ספרים שנראו לו מעניינים. "יש לנו!" אמרה לפתע.
YOU ARE READING
The green shadow of soring revolt
Actionהחיים הם כמו כביש, עליות ומורדות ניצבות בכל מקום וכל מה שנותר לנו, הנוסעים, הוא לנווט את הרכב שנקרא ליבנו בין לבבות אחרים, מכוניות אחרות. ייתכן שנפגוש מהירים יותר, מהירים פחות, כאלו שעברו תאונות קשות וכאלה שפעם נסעו על הכביש ועכשיו לא. "חברים, אנחנ...
