כעבור שבועיים:
התחבושות הלבנות שהסתירו חלק נכבד מגופו, סוף סוף ירדו. משככי הכאבים עשו את עבודתם בלהפחית את הכאב והעין השמאלית עומדת להיחשף לאור רק שהפעם צלקת ארוכה ומאיימת מחתימה אותה. "חשבתי שהם לא ירצו אותי אחרי אותה תאונה, אני כזה אידיוט," פלט דילן בשקט לסור ושון שעזרו לו להוריד את התחבושת מהעין.
"הם אוהבים אותך בזכות מי שאתה, הם לא שטחיים ואתה יודע את זה. הם דאגו לך כל-כך בשבועיים האלה אז בגלל צלקות הם לא יעזבו אותך," אמר סור בעודו חושב על הצלקות שעל גופו. מצד אחד מבין את חשיבתו של הגבר הפצוע הרי מי ירצה גוף מכוסה צלקות אך מצד שני ידע שהשניים אוהבים את דילן יותר מדי בשביל שכמה צלקות יפריעו להם.
"סור צודק, דילן. צלקות לא מכערות את האדם, הן רק מראות כמה אותו אדם עבר בחיים." סור חייך חיוך קטן, בוחן את הצלקת שעל זרועו הימנית לפני שהניד את ראשו קלות, הצלקות האלו באמת מספרות כמה עבר בחיים והוא גם ידע שכמות הצלקות החיצוניים הן כלום לעומת כמות הצלקות הפנימיות שיש לו. "חוץ מזה, ראית את הגוף של טיירון? אני לא יודע מה האדם הזה עושה שיש לו צלקות כאלו על הגוף…" הם צחקקו בשקט בעוד העין השמאלית נחשפה אליהם.
"היום אנחנו יוצאים לגנוב את המשאית," אמר דילן בשעה שהביט על עצמו במראה. בליבו נשבע שיגרום להם לשלם על מה שעשו וידע שהתחרות הגדולה של השנה מתקרבת, שם הם כבר יסגרו חשבון.
"יש לנו עוד שש וחצי שעות לזה, אני עדיין לא מעכל את התרגיל המלוכלך שהם עשו לנו," אמר שון לפני שסגר את עינו הבריאה של דילן. "כמה זה?" שאל לאחר שהרים שלוש אצבעות אל מול פניו.
"שלוש," ענה הגבר תוך גיחוך בעוד עינו עוקבת אחר תזוזות היד של שון. "לפחות הם נתנו לי מספיק זמן להחלים, או שהם בכוונה קבעו איתנו הרבה לפני…" השניים האחרים הנהנו.
"סור, אנחנו תלויים בך ובכישורים שלך היום." קולו של רבולט נשמע לפתע מכניסת חדר הרחצה, שם נשען על משקוף הדלת. "אנחנו נשב על התכנית ברגע שכולם יקומו. חייבים להיות מוכנים למה שהולך לקרות."
"אני לא אאכזב אותך רבולט, אל תדאג. רק תזכור שאני לא יודע לנהוג על מכונית, אלא על אופנוע." רבולט הנהן קלות לפני שצעד אל דילן שהביט בו סוף כל סוף עם שתי עיניים.
"אני שמח לראות את שתי העיניים שלך. ועכשיו אתה גם יכול לחזור לבשל, אתה והתאומים קבלתם שבועיים חופש." דילן גיחך למשמע המילים לפני שהנהן והוסיף: "נהנתי לקום מאוחר עם התאומים אבל התגעגעתי ל-להיות פעיל." סוף-סוף דילן חוזר למשחק.
…
מסביב לשולחן פינת האוכל ישבו כולם, במקום מאכלים שונים, פרוסה על השולחן מפה של האיזור ובקו אדום ובוהק סומן המסלול של המשאית. "מעולם לא עשינו דבר כזה לפני אבל למזלנו יש לנו את סור," אמר דילן בשעה שהסתכל על הנער ששיערו הצבעוני אסוף לקוקו בקצה ראשו.
YOU ARE READING
The green shadow of soring revolt
Açãoהחיים הם כמו כביש, עליות ומורדות ניצבות בכל מקום וכל מה שנותר לנו, הנוסעים, הוא לנווט את הרכב שנקרא ליבנו בין לבבות אחרים, מכוניות אחרות. ייתכן שנפגוש מהירים יותר, מהירים פחות, כאלו שעברו תאונות קשות וכאלה שפעם נסעו על הכביש ועכשיו לא. "חברים, אנחנ...
