סור פקח את עיניו בבהלה כאשר השעון המעורר צלצל, גורם לו לשאול את עצמו שוב, למה לעזאזל הוא חי. גרונו היה יבש כמדבר ועיניו הסגולות שרפו במקצת אך זה לא מנע מאוזניו לשמוע את אנחתו של רבולט שהתעוררו גם הוא, ואז נפל לו האסימון, היום תורם לבשל!
הוא תפס בסיכה שחיכתה על השידה לפני שסובב את הפוני הצבעוני על אצבעו ולאחר מכן תופס את אותו חלק עם סיכת סבתא, חושף את פניו היפות לאור השמש ולעיניו של רבולט שבחנו את שעשה. "קדימה, לך להתארגן ונרד להכין ארוחת בוקר," אמר רבולט לפני שהתרומם בעצמו.
סגול העיניים לטש מבט בגוף השרירי שהניח את המגבת הלבנה על הכתף הרחבה לפני שפנה אל הארון, לוקח בגדים ומברשת שיניים ולאחר מכן יצא מפתח מהחדר אל התארגנות הבוקר שלו. סור חייך לעצמו, משפשף את עיניו קלות ורק לאחר מכן מתרומם על רגליו, עליו להעיר את עצמו כמו שצריך.
רבולט החליט להתקלח בחדר הרחצה של הקומה הראשונה, לא רוצה ליצור התנגשות לא רצויה עם הנער שניסה לשבור אותו, מבחינתו הוא יכול להמשיך לנסות. הוא הניח את המברשת בפינת הכיור, מסתכל על עצמו במראה ושוב נאנח, החיים מסובכים כל-כך, לפעמים הם הרגישו לו כמו משחק קופסה, צריך להיות אסטרטג אך מצד שני, צריך המון מזל. ומזל זה משהו שלא בדיוק היה לו.
הרבה יגידו שזה לא נכון, אבל עצם זה שהוא לא עם משפחתו, שאביו נמצא בכלא משום שהפלילו אותו, שלאחיו יש אוטיזם, שאימו חולה, מרגיש לו חסר מזל. שום דבר מזה הוא לא מזל. זה נכון שיש לו חברים טובים שאוהבים אותו אבל איפה החיבוק המלטף של אמא? הוא רצה לשקוע ברחמים אבל האם רחמים יועילו לו? סביר להניח שלא, הם יגרמו לו להרגיש רע יותר מקודם ואז לא יהיה מי שיפרנס את משפחתו. החיים הם משחק, השאלה היא מי קובע מתי הוא יגמר.
לבסוף הוא נשם עמוק, מחליט לעזוב את זה ולדאוג למשפחה השנייה שלו, שלא הייתה פחות חשובה לו, יש לו הרבה גברים להאכיל. הוא חייך לעצמו, אמנם החיים שלו קשים ומתישים אבל לפחות יש לו את חבריו, ועם כמה שקשה להודות בזה, יש לו גם את סור שגורם לו לצחוק אבל סור לא צריך לדעת את זה, יש לנער המיוחד הזה מספיק אגו.
הם נפגשו במטבח לאחר שהתרעננו, מפהקים קלות לפני שהחלו לעבוד. סור הוציא כמה וכמה, וכמה ביצים מהמקרר מחליט להכין חביתות ואז חיוך קטן עלה על פניו, הוא רוצה פנקייקים והוא בטוח שיהיו עוד שיסכימו שרעיונו מוצלח. "תעביר לי את הסכין," ביקש רבולט כאשר הוציא מספר ירקות מהמקרר. מתחיל לחתוך אותם לסלט צבעוני ובריא. "צריך גם לסדר את הבית, השארנו בלאגן אתמול והלכנו לישון."
סור הנהן לפני שזרק מבט אל הסלון המבולגן, כנראה שיש להם קצת יותר עבודה הבוקר. "איך הגעתי אתמול לחדר? לא נרדמתי פה?" שאל סגול העיניים בזמן שערבב את בלילת הפנקייק, בוחש אותה עד שכל גושי הקמח נעלמו.
YOU ARE READING
The green shadow of soring revolt
Actionהחיים הם כמו כביש, עליות ומורדות ניצבות בכל מקום וכל מה שנותר לנו, הנוסעים, הוא לנווט את הרכב שנקרא ליבנו בין לבבות אחרים, מכוניות אחרות. ייתכן שנפגוש מהירים יותר, מהירים פחות, כאלו שעברו תאונות קשות וכאלה שפעם נסעו על הכביש ועכשיו לא. "חברים, אנחנ...
