הראשון להתעורר מכל הנוכחים בבית היה רבולט, זאת לא הייתה התעוררות מיקיצה טבעית או סיוט שהעיר אותו בהתנשפות. מה שהעיר אותו היה משקל שיותר כבד משמיכה שהונחה על גופו. עין שחורה אחת נפקחה, סורקת בעייפות את השטח לפני שעוד עין נפקחה ואז הראייה פוקסה והדבר הראשון שראה, היה יד על חזהו וגור זאבים על בטנו. הדבר השני שראה, היה גוף שצמוד אליו עד חוסר ריק ביניהם והדבר השלישי שראה, היה את פניו של סור מונחות על כתפו שעדיין ישן.
לרגע התכוון להעיר אותו ולצעוק עליו אך כאשר הבין שהוא זה שמחבק את סגול העיניים אליו, ליבו החסיר פעימה וגופו כמעט ונרתע אך הוא עצר בעצמו משום שאם יזוז יותר מדי, סור יתעורר וישאל שאלות, שאלות שאין לו תשובות עליהן.
בעדינות שחרר את היד שחיבקה את הגוף הרזה והמעט שרירי, לאחר מכן הוריד את היד המצולקת מחזהו ולבסוף הוריד את הגור שכלל לא הכביד עליו. כאשר נעמד על רגליו, בחן את הנער שעדיין ישן בשעה שחיפש מה לחבק והגור שחיפש אחר מקור חום היה הזוכה, או הקורבן, תלוי איך מסתכלים על זה.
רבולט החליט לצאת מהחדר ולתת לשניים להמשיך לישון. הוא הלך למטבח הגדול, פותח כמה ארונות ולאחר מכן את המקרר, מוציא כמה מוצרים החוצה על מנת להתחיל להכין ארוחת בוקר למרות שהשעה הייתה יחסית מוקדמת.
…
בקומה למעלה, החל להתעורר דילן לאחר שחלם על אותה תאונה שגרמו לו לעבור, רק שבחלום הראייה נפגעה והוא היה חייב להפסיק להתחרות, בחלום התאומים עזבו אותו, בחלום הוא כבר לא חלק מהחבורה. אך כשפקח את עיניו, הוא ראה בשתי העיניים, הוא עדיין מתחרה, התאומים ישנים משני צידו והחבורה ביחד איתו.
ידיו עלו אל הראשים של השניים ששילבו אצבעות על חזהו. הוא חייך ברוגע כאשר הריח את ריחם המיוחד, יודע שהם בחיים לא יעזבו אותו והוא לעולם לא יעזוב אותם. "אוצרות שלי, הגיע הזמן לקום," לחש לבסוף כשהריח של ארוחת הבוקר החל להתפשט ברחבי הבית.
"בוקר טוב." האטי פקח את עיניו הזהובות לפני שהביט על דילן שהרכין ראש ונשק לשפתיו. "סקול אוהב לישון, אני אעיר אותו, אני רגיל," לחש ולאחר מכן טיפס על גופו של בן זוגו על מנת להגיע לאחיו התאום. "סקול, תתעורר, אנחנו צריכים להתחיל להתארגן," אמר האטי אך סקול היה עסוק בשינה. "סקול, צריך לקום," אמר שוב אך הפעם שלח את ידו לפניו וחייך קלות כשסקול נענה לאותו מגע. האטי התקרב לפניו של אחיו, נושק קלות לשפתיו וכאן סקול פקח עיניים לפני שנישק חזרה באהבה. "בוקר טוב סקול," אמר האטי בחיוך.
דילן הסתכל על התאומים שהתנשקו, חיוך מאושר עלה על פניו בעוד במוחו עובר רק משפט אחד, 'אם הם לא איתי, אין לי סיבה להמשיך.' כאן הבין יותר מתמיד שמצא את מקומו לאחר אינספור סטוצים לא מספקים. "אני אוהב אתכם," לחש לפני שחיבק את השניים אליו.
YOU ARE READING
The green shadow of soring revolt
Actionהחיים הם כמו כביש, עליות ומורדות ניצבות בכל מקום וכל מה שנותר לנו, הנוסעים, הוא לנווט את הרכב שנקרא ליבנו בין לבבות אחרים, מכוניות אחרות. ייתכן שנפגוש מהירים יותר, מהירים פחות, כאלו שעברו תאונות קשות וכאלה שפעם נסעו על הכביש ועכשיו לא. "חברים, אנחנ...
