The green shadow of soring revolt

chapter 20

כמו כל לילה מהנה עם אלכוהול, מגיע גם הבוקר שלא כל-כך מהנה, בלשון המעטה. רבולט קילל בשקט כאשר האור חדר לעיניו וראשו כאב יותר מתמיד. הוא זכר במעורפל חלק ממה שקרה באותה מסיבה, הוא בעיקר זכר את כמות האלכוהול שגם עכשיו זורם בדמו.

הבחילה לא איחרה להגיע, למעשה הוא ציפה לה אחרת זה היה מוזר. טעם מריר יחד עם טעם חמצמץ, כן, אלו היו מיצי הקיבה והאלכוהול ששלטו בפיו וגרונו. זה לא הבוקר שקיווה לו אך זה הבוקר שידע שיהיה לו.

הוא העלה את ידו לפניו, מעסה קלות את רכותיו לפני שסרק את החדר בעייפות. הוא הרגיש דה ז'ה וו, בדיוק כמו אתמול בבוקר, לגופו נצמד גוף מעט שרירי ולצידו ישן זאב קטן אך בשונה מאתמול, גופו היה עירום לגמרי וזה גרם לו לפעור את עיניו לפני שהרים את השמיכה רק כדי לוודא שזה לא מה שהוא חושב.

כמובן שהאמת התפוצצה בפניו, סור היה עירום גם כן, שיערו מבולגן וצלקותיו גלויות. רבולט בלע את רוקו בכבדות ומיד לאחר מכן התחרט על כך כשהטעם הנוראי הראה נוכחות. הוא התחנן בליבו שזה סתם צירוף מקרים אך לא יכל להאמין לעצמו, על מי הוא עובד? הזרע שעל גופו הוכיח הכל, הקונדום הקשור שהיה זרוק על הרצפה, לא נתן למוחו לתאר מקרה תמים יותר ורבולט נבהל וגופו רעד באימה, מה הוא עשה?

הוא עזב את המיטה במהירות, כורך סביבו את המגבת שהייתה תלויה על הדלת לפני שברח אל המקלחת. עיניו השחורות הביטו על השתקפותו במראה, הוא היה עייף, לא ניתן היה לפספס זאת. גופו הדביק מזיעה לוכלכך בזרע ושיערו פרוע בצורה שהסבירה בדיוק מה קרה אתמול בלילה.

"אני פשוט דפוק, איך יכולתי לעשות את זה?" שאל את עצמו באכזבה. "מה עבר לך בראש?" חוץ מאלכוהול כמובן. "איך אסתכל לו בעיניים? אני אשלם על הטעות הזאת ביוקר." הוא הניח את ידיו על השיש לפני שהכניס את ראשו בין ידיו, עיניו נעצמו ומבטו המיוסר הוחבא מהאור. "איך אשן איתו באותו חדר עכשיו?"

ראשו כאב עכשיו אף יותר, הבחילה השתלטה על בטנו, בוקר נוראי כזה מעולם לא היה לו. הוא התרומם, מחליט להיכנס להתקלח, לשטוף מגופו את הלילה האחרון, בתקווה שגם יצליח למחוק את ה…

"אני לא יכול… אני נתתי לנער הזה את הבתולים שלי." עיניו נעצמו שוב, מוחו מציג זיכרונות מעורפלים, זיכרונות שקיווה שלא יזכור. "הוא גם היה בתול… לעזאזל." הוא נזכר בנשיקה, הוא נזכר בליטוף הגוף הפצוע, הוא נזכר בחדירה, הוא נזכר ברגעי השיא, הוא נזכר בגמירה. "אני חייב להתרחק ממנו. לואן, תעזור לי…"

ואז הדמעות הגיעו, עיניו השחורות הוצפו, ידיו עלו לשיערו, מושכות אותו לאחור ואז אותן הטיפות המלוחות נפלו, מתמזגות עם זרם המים היישר אל חור הניקוז. הוא לא האמין שהנער הצליח לגרום לו לבכות, שהנער הצליח לשבור אותו סוף סוף. זה לא פייר כלפיו, הוא היה שיכור, הוא לא רצה לאבד כך את בתוליו, הוא רצה לאבד אותם למישהו שאהב ובלילה אחד של אלכוהול איבד גם אותם וגם את כבודו. רבולט רק קיווה שסור לא ינצל את נקודת התורפה החדשה שנוצרה לו.