השמיים הבהירים היו נטולי עננים כאשר השמש האירה. סור ישב על הדשא שליד הנחל שזרם לאיטו, קרני השמש פגעו בגופו, מלטפות אותו בעדינות בעודו נרגע. אבן אחת נלקחה מערמת האבנים לפני שעפה אל המים, מקפצת כמה פעמים ולאחר מכן שוקעת. גם מבלי להכיר את סור, אפשר להבין שמחשבות רבות חולפות בראשו אבל גם מי שמכיר את סור, לא יכל לדעת האם המחשבות טובות או רעות או שהוא סתם חושב על ארוחת הצהריים.
מחשבותיו סבבו סביב ההתקף שחטף בבוקר כאשר נחתך מהסכין. נשימתו רעדה, תמונות חלפו וכאב העבר היה מוחשי. הדם שזלג על השיש הזכיר לו שלעולם לא יוכל לברוח מהכאב, מהטראומה, מהוריו-בעיקר אביו, הם אלו שחרטו זאת בגופו ובנפשו.
למזלו הרב רבולט היה עסוק במקרר ולא ממש ייחס חשיבות למה שקורה מאחוריו וזה השאיר מספיק זמן כדי לשלוף את הכדור מכיס המכנסיים. הוא הבין שעליו לעבוד על ההתקפים אחרת כולם יגלו, כולם יחשבו שהוא חלש והדבר היחיד ששנא יותר מהוריו היה הרחמים.
"היי סור, למה אתה יושב פה לבד?" שאל דיימונד לפני שהתיישב ליד סגול העיניים שזרק עוד אבן בתקווה שהיא תגיע לצד השני של הנחל. סור הביט בו לשנייה, מחייך חיוך קטן לפני שהחזיר את עיניו למים הצלולים.
"אני אוהב מים, באתי להסתכל על הזרימה, זה ממש משחרר." כן, זה אכן שחרר את מחשבותיו לזרם המים, כל אבן שזרק הייתה מחשבה, מחשבה שהיה רוצה שתעלם כמו שהיא באה, שתסחף עם הזרם אל מקום לא ידוע, רק שתהיה רחוקה.
"אני מסכים איתך, בתאילנד הייתי הולך לנהר כדי לחשוב, משהו בקול של המים מרגיע באופן אוטומטי. אני אוהב לתת למחשבות שלי לזרום עם הזרם אבל ברגע שאתה עוזב את המקום, המחשבות חוזרות והן מכאיבות." סור הנהן לפני שהרים בידיו שתי אבנים, אחת בשבילו, אחת בשביל דיימונד.
"אבל לפחות יש את הדקות האלו של השקט, שנותנות למחשבות שסביבך להתרחק ולמוח להירגע, זה חשוב," אמר סור לפני שזרק את האבן ולאחר מכן הביט על דיימונד זורק. "על מה אתה חושב? הזריקה הייתה מאסיבית מדי."
"אני חושב על העבר. אנשים תמיד שואלים אותי למה עזבתי את תאילנד הרי זאת הארץ המושלמת, ארץ החופש אבל זה לא נכון…" סור הביט בו בשתיקה, מחכה שימשיך ודיימונד רק חייך אליו. "כשהייתי בתיכון כבר הבנתי שמשהו בי לא בסדר, אמרו לי שאני בן בגוף של בת. הייתי מהילדות שמשחקות במכוניות מירוץ אבל בגלל שהייתי בת אז הבנים לא רצו לשחק איתי ככה שתמיד שיחקתי לבד בחדר. כשגדלתי רציתי לשחק כדורסל ולא להיות מעודדת, גם אז הסתכלו עלי בעין עקומה. הייתי בוכה על זה שיש לי איברי מין של בנות, לא רציתי להיות בת ועם הזמן ההרגשה שנולדתי לגוף הלא נכון גברה ולאחר הרבה בירורים ובכי החלטתי לעשות ניתוח לשינוי מין. לאחר הניתוח הרגשתי שלם, הייתי אני! אבל אז אמרו לי שאני נשי מדי כדי לנהוג ברכבי מירוץ או לשחק כדורסל. אז הלכתי ללמוד את התחביב האהוב עלי, מחשבים, בשביל להכריע את הכוח במוח אבל הגישה לא השתנתה והסתכלו עלי באכזריות אז החלטתי לעזוב את תאילנד ולמצוא אנשים שיקבלו אותי כמו שאני, לא כאחד שעבר שינוי מין אלא כעל דיימונד."
YOU ARE READING
The green shadow of soring revolt
Actionהחיים הם כמו כביש, עליות ומורדות ניצבות בכל מקום וכל מה שנותר לנו, הנוסעים, הוא לנווט את הרכב שנקרא ליבנו בין לבבות אחרים, מכוניות אחרות. ייתכן שנפגוש מהירים יותר, מהירים פחות, כאלו שעברו תאונות קשות וכאלה שפעם נסעו על הכביש ועכשיו לא. "חברים, אנחנ...
