Damn it! I think I'm in love - L.S

פרק 1

נקודת מבט הארי:

לואי אחיו הגדול של ג'יימס הסיע אותנו למועדון כי לנו עדיין אין רישיון חוץ מלזאין שהגיע עם ליאם. כולנו נכנסנו למועדון, לחגוג את תחילת הלימודים למרות שאני לא מבין למה דווקא עכשיו הרי שנת הלימודים התחילה לפני שבוע, אבל תכלס' מה זה משנה? הולכים לחגוג לא באמת אכפת לי מה הסיבה. הלכתי עם ג'יימס לבר ושנינו הזמנו טקילה. "הארי!" שמעתי את נייל צועק בדיוק כשבאתי לנשק את ג'יימס, הוא בא לכיווננו. "הכל טוב?" שאלתי אותו "לא! אני רעב" "מתי אתה לא רעב?" "לא יודע, עכשיו אני רעב" הוא ענה ואני גלגלתי את עייני. 

עבר זמן מה שבילינו במועדון, הכל היה רגיל ולא קרה שום דבר יוצא דופן חוץ מזה שליאם החליט שהוא רוצה להפיל לאיזה מלצר את מגש המשקאות שלו בטעות. עמדתי בצד ונחתי מעט "הארי!" שמעתי והסתכלתי לכיוון שממנו הקול הגיע, ראיתי את ניק מתקדם לכיווני עם כוס משקה. אני לא מבין למה הוא בא אליי אנחנו לא ממש מכירים וחוץ מזה הוא בכיתה י"א ואני בכיתה י', בכללי לא נראלי שהוא והחברים שלו ממש מחבבים אותי ואת החבורה שלי. "היי" הוא אמר "היי" עניתי מתוך נימוס, הוא הגיש לי כוס משקה ואמר "קח, זה טוב" גלגלתי את עייני ולקחתי את הכוס כי מי אני שאוותר על משקה חינם. "אז..מה קורה?" הופתעתי ששאל "הכל בסדר אני מניח" התחלתי להרגיש מטושטש, לא הבנתי מה קורה, לא שתיתי הרבה כך שלא נראה לי שאני שיכור. לא לקח הרבה זמן עד שבקושי הבנתי מה קורה סביבי. "אתה בסדר? אתה נראה מסוחרר" ניק אמר "רוצה שאקפיץ אותך לבית שלך? כך או כך נראלי אני חותך..."  "אני אשמח" עניתי. 

הייתי כמעט חסר הכרה לדעתי, ראיתי בעיקר שחור אבל בחלק שעדיין ראיתי הסתכלתי על הדרך. "אתה בטוח שלא טעית בדרך?" שאלתי "אני בטוח"ניק השיב. טוב אני בקושי רואה משהו הגיוני שלא אבין איפה אני. פתאום מצאתי את עצמי עם ניק ברכב באמצע היער, לא הבנתי מה קורה. ראיתי את ניק מעליי, הוא היה ללא חולצה, הוא התקרב אליי ונישק את שפתיי. הרגשתי נורא, ניסיתי לדחוף אותו אבל הייתי חלש מכדי לגבור עליו, הוא הפשיט את חולצתי ואת מכנסיי, אמרתי לו להפסיק ניסיתי להילחם אך כלום לא עזר. ניק אנס אותי, זה היה נורא. לאחר זמן שהרגיש כמו נצח בו הוא עשה בי כרצונו, הוא הלביש אותי בחזרה והעיף אותי מהאוטו אל שולי השביל באמצע היער. שכבתי שם לא הצלחתי לקום, פחדתי כמו שמעולם לא פחדתי. דמעות זלגו מעיניי "עזרה! הצילו! מישהו? בבקשה" מלמלתי כמעט ללא קול למרות שרציתי לצרוח. בחיים לא חשבתי שדבר כזה יקרה לי אני מקווה שמישהו ימצא אותי בקרוב שמישהו יבין שמשהו קרה.

~בערך חצי שעה קודם לכן~

נקודת המבט זאין:

"נייל ראית את הארי במקרה?" שאלתי "לא" ענה בתמימות "ג'יימס? אתה ראית אולי?" "לא, לא ראיתי אותו מאז שהוא הלך לנוח בצד" "היי" ליאם אמר ונבהלתי "הכל טוב? מה אתה קופץ?" הוא שאל "לא, אני לא מוצא את הארי כבר מלא זמן" "אני בטוח שהכל בסדר איתו" נייל אמר, אבל ידעתי ששהו קרה אני לא יודע להסביר את זה אני פשוט יודע שקרה משהו. " ניסית להתקשר?" ג'יימס שאל ונשמע מודאג "הוא לא עונה" נאנחתי. "אני ממש דואג, זה לא מתאים לו" והרגשתי שאני חייב לעשות משהו "טוב אני נוסע אליו לבית, אתה מצטרפים?" אמרתי לבסוף.שלושתם הנהנו.

הגענו לביתו של הארי לקחתי את המפתח הרזרבי כי ידעתי שאימו בטח ישנה ולא רציתי להעיר אותה וגם ידעתי שהיא כנראה לא תשמע. היא גם רגילה לזה שאנחנו נכנסים עם המפתח הזה כך שהיא לא תכעס. כולנו נכנסנו והתחלנו לחפש אותו לאחר כמה דקות ליאם אמר וניראה מעט לחוץ "הוא לא פה, חיפשנו אותו בכל הבית" הנהנתי ונעשיתי לחוץ עוד יותר. "איפה הוא יכול להיות?" נייל שאל ונראה שגם הוא טרוד מאוד. "ניסיתי להתקשר אליו שוב, עדיין אין תשובה" ג'יימס דיווח ונראה היה שעוד שניה הוא יתעלף מדאגה להארי. שמענו פתאום רעש מכיוון המדרגות "הארי?!" צעקתי במהירות, אך זו הייתה אן אימו של הארי. "היי בנים, מה מביא אתכם לכאן?" היא שאלה ולא ידענו מה לענות "איפה הארי?" שאלה בתהייה "אנחנו לא יו-" "הוא בבית של ג'יימס עם לואי" קטעתי את נייל "הוא שיכור מת והוא ביקש שנביא לו משהו" אמרתי ולא ידעתי אם נשמעתי אמין. ג'יימס הסתכל עליי בזעם "בסדר, לילה טוב בנים" היא אמרה "לילה טוב" עניתי. יצאנו מדלת הבית "למה אמרת לה את זה?!" נייל צעק על בלחישה. "היה לה סיפור מספיק קשה עם אלכס היא לא צריכה שגם הבן השני שלה יברח,  בוא לא נדאיג אותה בינתיים" "אם אנחנו לא מוצאים אותו בשעה הקרובה אנחנו מספרים לה" ג'יימס אמר בתוקפנות "מבטיח".

"אני מתקשר ללואי, אולי הוא ידע מה לעשות" ג'יימס אמר

לאחר כמה דקות לואי הגיע עם מכוניתו וג'יימס וליאם נסעו איתו לחפש את הארי. אחרי חצי שעה של חיפושים שבהם לא נמצא אף סימן להארי, אני ונייל החלטנו לנסוע ליער. נסענו על השביל "יש שם משהו!" נייל צעק נסעתי במהירות לכיוון שאמר, שינינו ירדנו מהמכונית וראינו את הארי שוכב מעולף על שול הכביש. כל כך שמחתי לראות אותו, למעשה לעולם לא חשבתי שאשמח כל כך לראות אותו. אני ונייל הושבנו אותו במושב האחורי, ניקינו את פניו עם מעט מים והוא מלמל משהו אך לא הצלחתי להבין דבר. "סע עכשיו לבית חולים זאין!" נייל אמר והתיישב ליד הארי, רצתי לכיסא הנהג והחלתי לנהוג לכיוון בית החולים, בדרך דיברנו עם ליאם ואמרנו לו שיגיעו גם הם לבית החולים.