Damn it! I think I'm in love - L.S

פרק 51

נקודת מבט לואי:

התעוררתי במיטתי כשהארי בזרועותיי, הוא עדיין ישן והוא נראה כל כך שליו, שפתיו התפוחות מופרדות מעט ונשימות חלושות יוצאות מהן. הוא כל כך יפה. לקחתי את הטלפון משידתי ופתחתי אותו, הבטתי בתאריך של היום המצוין על המסך ודמעה זלגה מעיני מרטיבה את לחי. אלוהים זה היום, עברו 6 שנים מאז אותו יום, היום הזה שלעולם ועד יהיה חקוק בזיכרוני, מתחילתו ועד סופו. היום הארור הזה שהרס את חיי ולקח לי את הדבר החשוב מכל. היום הזה לקח את ההורים שלי.

קמתי מהמיטה משתדל לעשות זאת בעדינות עד כמה שאני יכול כדי לא להעיר את הארי. יצאתי מחדרי והלכתי לכיוון חדרו של ג'יימס, דפקתי על הדלת ופתחתי אותה, "ג'יימס?" שאלתי בשקט והוא המהם כשהוא קבור תחת השמיכה. התקדמתי לעברו והתיישבתי על מיטתו, הורדתי מעט את השמיכה ממנו וליטפתי את ראשו "אני יודע מה אתה מרגיש ג'יימס, אבל יהיה בסדר, אנחנו נעבור את היום הזה כמו שעברנו אותו בחמש הפעמים האחרונות רק שעכשיו זה יהיה מעט יותר טוב" הוא הרים את ראשו והתיישב "עברו שש שנים, אנחנו נכנסים לשנה השביעית וזה קשה, אבל כל שנה זה משתפר עוד קצת, אתה זוכר את השנה הראשונה?" הוא הנהן בעצב "אני כל כך מתגעגע אליהם" הוא אמר בקול חנוק מדמעות "גם אני, אני כל כך רוצה לצאת עם אבא לטיול ולהתווכח איתו על לאיזה שביל צריך ללכת. אני כל כך מתגעגע ללחזור מבית הספר ולהריח את הקציצות ברוטב שלה. אני מתגעגע לזה שאבא היה מעלה אותנו לישון ואני מתגעגע לזה שאמא הייתה מעירה אותנו בבוקר, אני מתגעגע ללראות איתם טלוויזיה אחרי ארוחת הערב ובעיקרון אני מתגעגע לכל דבר שהיינו עושים איתם. היית נותן הכל כדי לחבק אותם או בשביל רק לומר להם עד כמה הם חסרים לי. הייתי מודה גם אם הם היו פה רק בשביל לצעוק עליי עכשיו, כל דבר, אבל זה משתפר, אני כבר השלמתי עם זה שהם לא יחזרו והגעגועים-הגעגועים לעולם לא יפסיקו." דמעות זולגות מעיניי ושפתי התחתונה מעט רועדת, הגעגוע-הגעגוע כל כך גדול, כמו החור שיש לי בלב שאף אחד לעולם לא יצליח למלא. ג'יימס חיבק אותי ואני חיבקתי אותו בחזרה, התייפחות קטנה נפלטה מפיו ואני ליטפתי את ראשו "הכל יהיה בסדר" לחשתי.

"לואי?!" שמעתי את הארי קורא לי "אני אחזור עוד מעט" אמרתי וג'יימס הנהן. יצאתי מהחדר וניגבתי את דמעותיי "לו!" הוא קרא ורץ אלי, מחבק אותי חזק ונושק לראשי. "הכל יהיה בסדר" הוא הרים את מבטי אליו בעזרת זוג אצבעותיו "אנחנו נלך היום לבית קברות, אני, אתה, ג'יימס, אמא שלי ואלכס. תזכור שאני פה איתך היום ובכלל" הנהנתי בחיוך קטן "ואני רוצה להזכיר לך שזה בסדר לבכות ושזה בסדר לפרוק ואף רצוי אז אני תמיד פה" אני אוהב אותו חשבתי לפני שהוא הצמיד את שפתיו התפוחות על שלי. אני רגיל שאני זה שמנחם אותו ודואג לו ולא הפוך כמו עכשיו אבל זה מרגיש טוב שהוא פה איתי, זה עוזר.

"אמא שלי למטה, תרד אליה ואני אלך לקרוא לג'יימס" אמר בעודו מלטף את גבי, הנהנתי וירדתי אל אן. ברגע שהיא ראתה אותי היא באה וחיבקה אותי, ישבנו קצת ודיברנו, עם כמה שהארי עוזר לי ומעודד אותי, ביום הספציפי הזה אן היא היחידה שיכולה לגרום לי להרגיש מעט פחות בודד. היא הייתה איתי כשסיפרו לי את הבשורות הרעות ואני די בטוח שזו הסיבה העיקרית לכך שהקשר שלנו כל כך חזק.