(הושלם)
עונה שניה עכשיו בפרופיל שלי
איך מנהלים זוגיות עם אקס של אחי הקטן?
איך מנהלים זוגיות עם החבר הכי טוב של אחי הגדול שכל היום מתמזמז עם אנשים?
איך שומרים אהבה כל כך גדולה אבל גם כל כך אסורה בסוד?
אני כותבת חדשה, אני ממש מקווה שתאהבו את הסיפור.
...
לפני שהמלצרית באה הוא, הוא אמר גם אני? לבי החסיר פעימה הרגשתי את כל בטני נקרעת במכה אחת מענה מההתרגשות, ממילותיו של הארי. "גם אני לא יכולתי להפסיק לחשוב על הנשיקה" הוא אמר לאחר שהמלצרית התרחקה, הרגשתי שאני עוד שניה נחנק ממשמע אוזניי. "הארי" התחלתי להגיד, רציתי להגיד את מה שהרגשתי אבל לא הייתי מסוגל, לא ידעתי איך יגיב ומה יקרה כל כך פחדתי. "אני חושב שאני מחבב אותך" לחשתי, בעיקר לעצמי אך לפי הבעתו נראה ששמע. הייתה שתיקה מותחת, מתתי מבפנים רציתי שיגיד משהו רציתי שינשק אותי אבל ידעתי שזה לא יקרה. "אני חושב שזה הדדי" הוא לפתע אמר ומיד הרמתי במבטי מסתכל לעיניו הירוקות ורוצה לבכות מאושר, לעולם לא הרגשתי כך כלפי מישהו. לעולם לא היה לי בן או בת זוג, הכל היה רק סטוצים והיתמזמזיות.
"זה לא יכול לעבוד" הוא אמר בשקט ובעצב וחשתי דקירה קטנה בלבי "מה?" רציתי להיות בטוח שהבנתי למה הוא התכוון "אתה אחיו הגדול של ג'יימס והחבר הכי טוב של אלכס" הוא אמר ומשך את כתפיו, נראה היה שקשה לו לומר זאת ואני ידעתי שהוא צודק וזה רק הפך את זה לקשה יותר "אני באמת מחבב אותך לואי והלוואי וזה היה מצליח אבל אני חושב שעכשיו זה פשוט בלתי אפשרי" הוא והרגשתי את הדמעות שמאיימות להתפרץ, הרגשתי את הכאב בלבי כשאמר זאת. הוא לגם שלוק קטן מהקולה וקם הולך לכיוון היציאה. רציתי ללכת אחריו אבל זה פשוט כאב, אני לא רגיל לסירוב אני לא רגיל לרגשות ועכשיו עד שאני מרגיש אותם הם כל כך פוגעים בי. הרגשתי את הדמעות זולגות מעייני, לא הייתי מסוגל להחזיק אותן יותר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
נקודת מבט הארי:
יצאתי מהמסעדה והרגשתי את הדמעות שירדו על פניי, כל מה שרציתי לעשות זה לרוץ פנימה ולנשק אותו. כל כך רציתי אותו, הרגשתי שיש שם משהו אמיתי אבל זה לא יכל לקרות וניסיתי לשכנע את עצמי לעזוב את הרעיון הזה אבל מוחי פשוט לא נתן לי. לא ידעתי לאן ללכת, לא רציתי ללכת לבייתי ולהתקל באלכס אז החלטתי ללכת לנייל.
הגעתי לבייתו של נייל ודפקתי על הדלת, לאחר כדקה הדלת נפתחה ונייל עמד בפתח "הארי!" הוא קרא בחיוך ולי לא היה מצב רוח אז חייכתי חיוך מזויף "בוא כנס, רוצה לאכול משהו?" הלכתי אחריו למטבח "כן, תביא משהו" הייתי מורעב כי לא הספקתי לאכול את הרביולי שהזמנתי במסעדה. "יש שניצלים ופירה" נייל אמר "אני מת על השניצלים של אמא שלך" אמרתי בחיוך קטן, אם יש משהו ש'מאורה' אימו של נייל טובה בו זה הכנת שניצלים. נייל ואני אכלנו ודיברנו על כל מיני שטויות, עכשיו אני בדרכי חזרה הביתה חושב על לואי.
