Damn it! I think I'm in love - L.S

פרק 3

נקודת מבט הארי:

הרגשתי מסוחרר ודוחה, הרגשתי מורעל מהסמים ויותר מזה כולי רעדתי בפחד. פחדתי פחד איימים! ממה שקרה הרגשתי שלקחו אקדח וירו בי. ההבזקים בראשי לא הפסיקו, כל מה שקרה כשניק פשט את בגדיי ופיסק את רגליי. כשניסיתי לעצור אותו ללא הצלחה. הסתלכתי על אמא שלי ועל הבנים, הם נראים גם הם מפוחדים ושבורים. הם החברים הכי טובים שלי, הם המשפחה שלי. מהמשפחה הביולוגית שלי נשארנו רק אני ואמא שלי אחרי שאבא שלי נטש אותנו שהייתי בן 3 ואז לפני 4 שנים שאלכס אחי הגדול עזב גם. אחרי שהוא עזב הכרתי אותם, חוץ מג'יימס שהכרתי מהרגע שנולדתי כי הוא אחיו של לואי, הם הפכו לאנשים הכי קרובים אלי.

"הארי!" שמעתי והרמתי את ראשי, זאין בא אליי במהירות וחיבק אותי. רציתי לשאול אותו איפה היה אבל אני דיי בטוח שהוא הלך לחפש את ניק וכיסח לו את הצורה. עלה לי חצי חיוך קטן על פניי שחשבתי שיכול להיות שעכשיו ניק שוכב איפשהו ומתפתל מכאבים כמו שאני שכבתי זרוק ביער. החיוך ירד כשהרגשתי את הבחילה מטפסת בגרוני "אמא..." אמרתי ולפני שהספקתי להמשיך לקחתי במהירות את הכלי שהיה על השולחן מיטת מטופל והקאתי לתוכו. אמא שלי ניגבה את פניי עם טישו שהיה על השידה ונראתה מלאת דאגה כלפיי. כאב לי לראות אותה כך בוכה, ודואגת לי בלי דבר שיכולה לעשות בשביל לשנות את הרגשתי או את המצב. הסתכלתי על נייל ונראה היה שעוד שניה הוא יקיא פה "אני הולך להביא לי חטיף קטן, מישהו רוצה?" הוא אמר במהירות מנסה למצוא תירוץ אמין ללמה הוא חייב להסתלק מהחדר. טוב זה היה דיי משכנע, נייל תמיד רעב והוא תמיד רוצה לאכול. "לא, תודה" ליאם אמר ונייל מיהר לצאת מהחדר. 

שמעתי את הדלת נפתחת והרמתי את ראשי וראיתי זוג רופאים גבר ואישה נכנסים אל החדר. "שלום, נעים מאוד, אני ד"ר רובינס וזה ד"ר קרב" הרופאה אמרה ונראתה רצינית אך גם חייכנית "יש בחוץ שני שוטרים שרוצים לדבר איתכם לגביי המקרה שקרה...אוכל להכניס אותם?" היא נחמדה חשבתי לעצמי. ראיתי את אימי מסתכלת עליי לקבל ממני אישור שזה בסדר שייכנסו. לא רציתי אורחים שהם לא חבריי אבל ידעתי שבסופו של דבר אהיה חייב לדבר איתם אז הנהנתי ושמעתי את אמא שלי אומרת לרופאה "את יכולה להכניס אותם". ד"ר קרב פתח את הדלת ושני גברים לבושים במדי שוטר נכנסו אל החדר, הם נראו מעט מאיימים אבל התעלמתי מזה. "אדון סטיילס-" "הארי" קטעתי את אחד השוטרים ובלעתי רוק שצרב בגרוני. "הארי, אנחנו נשאל אותך כמה שאלות ונשמח אם תענה עליהם" הנהנתי  ללא רצון לדבר עם איתם "לפי הדיווח שקיבלנו מבית החולים הבנו שעברת תקיפה מינית, אני רק רוצה לוודא שזה מה שקרה?" השוטר השני אמר "כן" השבתי כמעט ללא קול, וכעס נשמע בקולי, עיצבן אותי איך שדיבר כאילו זה לגיטימי וכאילו הכל בסדר. "אתה מכיר את התוקף?" "כן" השבתי והרגשתי את הדמעות עולות לעייני "אוכל לשאול מי זה?" "ניק לופז" אמרתי וקולי נשבר לא יכולתי להחזיק את הדמעות ופרצתי בבכי מפנה את גופי לכיוון אימי שחיבקה אותי ושמעתי שגם היא החלה לבכות. "אני חושב שכדי שתחזרו אחר כך" שמעתי את לואי אומר. שמעתי את הדלת נפתחת ורק כשנסגרה הבנתי שיצאו. לא הסתכלתי אבל אני די בטוח שכולם גם בכו, אפילו לואי שבדרך כלל שומר את ריגשותיו לעצמו ולא מראה אותם לאחרים. שמעתי את הדלת נפתחת שוב, הסתכלתי וזה היה נייל ראיתי אותו מביט בכולנו ודמעה ירדה מעיניו.