חלום המשאלות

חלק 5

הרמתי ידיים לסימן של לא יודעת ואמרתי "מה אני יעשה אני טיפוס של לילה לא של בוקר"
היא לא ענתה לי סירקתי את השער ניקיתי מעט את המדים התלבשתי. וירדנו למטה והיה שתיקה מביכה. "הי מיקאסה" היא הסתכלה עלי ואני אמרתי "את מאוהבת בארן נכון?"
היא עצרה ונהפכה לאדומה בין רגע.
חייכתי חיוך מנצח ואמרתי "ידעתי!!"
"א-א-איך?" היא אמרה לי בגמגום
"אחותי את שקופה כמו כוס פלסטיק" וצחקתי חייבת לציון שהופתעתי לגלות את הצד הזה בה חשבתי שהיא אדישה למוות והתקדמנו בדרכנו ואמרתי לה" תקשיבי את צריכה לעשות הצעד הראשון אחרת משהי תגנוב לך אותו" *במישהי אני מתכוונת משהו נראלי שיש בין ארן ליווי משהו.*
היא לא אמרה דבר והרגשתי חם פתאום. הסתכלתי עלייה והיא ממש עלתה באש. "הי הי אני צחקתי תרגיע. אני יעזור לך אם תרצי"
היא נרגעה והסתכלה עלי מלוהבת טיפה "באמת?."
"כן בטח" *ליווי עם יש לך משהו עם ארן מציע לך לוותר. ומהר..*
הגענו לשטח וכולם היו מאורגנים עם הסוסים.
"אתם מאחרים!"
הסתובבתי וראיתי משהי עם שער חום ועניים חומות. ולידה עמד משהו מבוגר בשנות ה50 שלו. "מצטערת קמתי באיחור"
הוא הניף יד של תחזרו לתור ואמר "זה לא משנה אנחנו יוצאים תעלו על הסוסים"
ישר הסתכלתי על הסוס הממתין לי ועניי נצצו "סוס?! אני זוכה לרכוב על סוס?!"
"מה בחיים לא רכבת על סוס?" הסתובבתי וראיתי את ארן
"לא אבל אני מלא זמן רוצה לרכוב עליהם.. כאילו תראה אותם הם ממש יפים" אני לא יודעת עם הסוס הבין את השפה שלי כי הוא באה עלי ושיפשף פניו בלחיי.
וארן אמר "אני רואה שמשהו מחבב אותך"
ליטפתי את הסוס בחזרה ואמרתי "לפחות או לא שונא אותי" ושנינו צחקנו. ומיקאסה חייכה.
"הי שירה" ארמין אמר לי "יש לי שאלה"
"כן?"
"שחכתי לשאול אותך אבל את זאת שגררת את הקפטן לפני שבועיים?" הוא לחש את זה שלא כולם ישמעו
"כן גם אני סקרן" ארן אמר
"הא זה. כן זאת הייתי אני למה?"
ארן, ארמין ומיקאסה היו מופתעים
"ואו יש לך אומץ.. למה גררת אותו בכלל?" ארמין המשיך לשאול.
"הוא היה חייב לי ארוחת ערב.." הם הסתכלו עלי מבולבלים "מה? על תמנע מבחורה לאכול את ארוחת הערב שלה.. אחרי זה תשא בתוצאות"
ארמין בא לשאול עוד שאלה אבל קפטן ליווי עצר אותו. "כולם לעלות על סוסים אנחנו יוצאים!"
נשמע קריאה של "כן" וכולם עלו על הסוסים . אחרי כמה דקות חלקו אותנו לעמדות. לרוע מזלי הייתי עם קפטן ליווי . ולמה לרוע מזלי? כי הוא נראה ממש עצבני עלי. למה? אין לי מושג!!.. טוב יכול להיות בגלל שהצקתי לו מלא אבל זה בטח משהו אחר.. נראלי... יצאנו מחוץ לשער שאנחנו דוהרים על הסוסים. חייבת לציין אני טובה על רכיבה כאילו דהרתי חלק. גאה בעצמי.
הסתכלתי סביב והכול היה ירוק. ומלא עצים קשה היה לאמין שיש בכלל רוע בחוץ. אבל כפי שאומרים על תסתכל בקנקן אלה מה שיש בתוכו. כן אני יודעת לא קשור.. שמעתי לרגע קול פיצוץ ולא הבנתי מה קרה אחרי דקה ראיתי עשן ירוק. *אה נכון אם אני לא תוהה עשן ירוק אומר שטח נקי. עשן אדום טיטאן שינוי כיוון. שחור אממ מה היה שחור טיטאן חריג?. טוב מה זה משנה..*
*שירה*
*אה? שועל זה אתה?*
*כן. הזקן אמר שאת צריכה להגן על זה שמימנך*
הסתכלתי ימינה וראיתי נער. הוא לה היה מוכר בסדרה בכלל. *אה? למה? הוא בכלל לא מוזכר בסדרה.. ולמה הזקן הזה לא אומר לי את זה מה אתה שליח הודעות?!*
*מאיפה לי זה מה שהוא אמר. ולמי את קוראת שליח הודעות?!*
התעלמתי ממנו כמובן שחשדתי למה שהזקן יבקש ממני להציל משהו שהוא לא מוכר בסדרה? משהו פה מסריח...
שמעתי עוד פיצוץ הסתכלתי ימינה וזה היה אשן שחור. שינינו כיוון אחרי דקה ראינו טיטאן רץ עליינו. הבחור שהשועל.. כלומר הזקנצי'ק אמר לי להגן עליו בא להציע למפקד שהוא יחסל את הטיטאן.
*אה זה הבחור*
*על תתני לו להילחם בטיטאן!*
*הא למה?*
*כי הוא ימות!*
*לא ושאני ימות זה בסדר?! .. גם ככה אני לא חייבת להגן עליו. מה כבר יקרה אם לא..*
*אחד את לא תוכלי למות כי יש לך מיומנות. שתיים כן מקסימום את לא תצאי מהחלום הזה לתמיד..*
*לתמיד?! למה אתה מתכוון שאתה אומר לתמיד?!!*
השועל לא ענה לי אבל מה שהבנתי מהשיחה זה שאני היתקע פה לתמיד!! לא רוצה! הלו יש לי בגרות שבוע הבא! ישר באתי לקפטן והפרעתי להם.
"רגע! קפטן תן לי להילחם מולו!"
הקפטן הסתכל עלי וכך גם הבחור. "בסדר"
אני לא יודעת אם דמיינתי את זה אבל לרגע שמעתי היסוס בקולו.
"קפטן היא תמות! היא עדיין לא מיונת כמו שצריך" הבחור אמר
דפקתי מבט לבחור ואמרתי בלב *למה אתה מתכוון עדיין לא מיומנת? לזרת הקטנה שלי יש יותר מיומנויות ממך. טמבל!*
מבט אחד של הקפטן השתיק אותו. וכנראה זה אומר שיש לי אישור.
"תודה קפטן" חייכתי עליו והוא התעלם. אז זה מה שניקרא קשה להשגה.. "דיו" אמרתי לסוס והוא מיהר. "אוקי בוא נסיים את זה מהר" ניסיתי לעמוד על הסוס הדוהר בשביל לשלוח חוט לטיטאן. ואך שהו הצלחתי אשכרה עמדתי על סוס דוהר. ולזה חברים קוראים אנימה. קיצר שלחתי חוט לכתף של הטיטאן. ושבאתי עליו הוא הסתכל עלי ושלח יד במהירות.
הקפטן וכולם ראו את זה והוא אמר "טיטאן חריג?! שירה תחזרי לפה מיד!"
אבל זה היה מאוחר מידי המחשבה היחידה שעלה לי לראש היה *אני הולכת למות?!.. לא עדיין לא!*
קיפפתי את הגב למצב שכיבה והיד עברה ממש מעלי שלפתי את החרבות ותקעתי אותם בידו של הטיטאן והחלקתי איתו חתחתי את הורך ידיו. סיבוב קטן ומצאתי את עצמי מעל ידיו. הורדתי את רגלי לאט ורצתי על הטיטאן שלחתי חוט לכתף השני ועפתי בדרך חתכתי לו את העניים והוא עמד ליפול אך לפני שנפל עפתי לעורפו וחתחתי. והוא נפל מת.
"אין מצב" ארן הסתכל בהפתעה "היא באמת טירונית?"
הקפטן גם הסתכל עלי מופתע וידע שיש שבי משהו לא נורמאלי
אוקי חברים אני עפה לי באוויר בגובהה 20 מטר ומה עכשיו?! אין לי מושג! "אהה אני הולכת ליפול" ניסיתי לשרוק לסוס אך הוא להגיב. כמעט הגעתי לרצפה "אוי בחייכם? עם הטיטאן לא אהרוג אותי אז הנפילה בטוח שכן!.." עצמתי את העניים. ושכמעט הגעתי לרצפה הרגשתי שידיים מחזיקות אותי. פתחתי את עניי לאט וראיתי את הקפטן ונחתתי ישר בזרועותיו. וכן כפי שניחשתם הפכתי לאדומה יותר מעגבנייה. הורדתי ישר את מבטי למטה ומלמלתי "ת-תודה"
הקפטן סידר אותי בצורה שאני ישב מקדימה ואמר "שלחתי משהו שיביא לך את הסוס חזרה. בפעם הבאה תדאגי שלא לאבד אותו.." קולו היה אדיש כמו תמיד
*אוף אין אפילו מחמאה?! כאילו הלו חיסלתי טיטאן בגוהה 23 מטר! טוב 20 אבל מי באמת סופר..*
"עבודה טובה"
"אה?" הסתכלתי על הקפטן והבנתי שזה הגיע ממנו. חייכתי עליו חיוך מלא הערצה "תודה" יכולתי להישבע שראיתי אותו מסמיק טיפה אבל הי. זה ליווי מי יודע מה הוא חושב.. או מרגיש. הסתכלתי ימינה וראיתי את הבחור שיזלזל בי. חייכתי עליו חיוך מרושע ומתנשא. אחד האומר "מי הטירון עכשיו." כמובן שהוא התעצבן. אבל בלב.
לבנתיים אני ממש נהניתי לשבת מקדימה אחרי הקפטן. יכולתי להרגיש את חום גופו ואת נשמתו. אחח כזה לוהט הבחור. לצערי זה נגמר די מהר אחד החיילים בא עם הסוס שלי. ועכשיו לשאלה המרכזית.. אך אני עוברת לשם?
החייל הצמיד את הסוס הדוהר לשל הקפטן ואני שלחתי רגל בזהירות מאוד... ואחרי דקה מצאתי את עצמי על הסוס. אין לי מושג אך זה עובד. אבל במציאות הייתי מתה על בטוח.. והי חברים שלא תתהו אני אוהבת לחיות!
אחרי דהירה ממושכת של 20 דקות לא נתקלנו בשום טיטאן והתחיל להיות לי משעמם. והתחלתי לעשות לסוס צמה. כן בזמן שאני דוהרת יא איזה כיף לי.. ואז שמעתי בום הסתכלתי למעלה וראיתי עשן שחור. הפעם לא אחד אלה שלושה סימנים. *משהו פה לא בסדר.. אה נכון זה הקטע של הטיטאנית הוורודה יאא הולכים למות.*
"שירה" הקפטן הסית את ראשו עלי.
ישר דהרתי לידו כמו חיילת למופת. "כן?!"
"לכי לקבוצה מספר 4 ותגידי להם לפנות ליער עכשיו."
"אוקי!" *מספר 4 איפה הם בכלל?* הסתכלתי ימינה ושמאלה ואז קלטתי שארן מצביעה לכיוון ימין. *אני כל כך גלויה?* סימנתי לו עם האצבעות אוקי ויצאתי כעבור 10 דקות של רכיבה הבנתי משהו. נאבדתי... אך? אל תשאלו אותי אנשים אני הלכתי ימינה.

היי כאן הסופרת מהיום היה זמנים שאני יעלה את הסיפורים הם היו בדרך כלל שני וחמישי בשעות הצהרים.
ואני אשמח שתכתבו לי את דעתכם🤭
חלק 6 יעלה חמישי🤓
כמו כן השפה לא כזאת גבוהה כמו בסיפורים אחרים אבך לאט לאט אני סופרת מתחילה🤓