חלום המשאלות

חלק 19

שוב. אותו הדבר. עניי פתוחות אך אני לא רואה דבר, רק חושך. לא התאמצתי לקום לא כלום לא היה לי כוח עם זה רק תעתוע אני מעדיפה לא לראות. נמאס לי לבכות על מה שאבד. קולות נשמעו מתוך החושך קולות מוכרים, לא קמתי לא טרחתי לקום רציתי לאטום את אוזניי אבל לא היה בי כוחות נשארתי שם צפה אך לא יכולתי לעצור את הדמעות שזלגו על לחיי, בכי שקט. בלי קול או צליל זה תמיד היה ככה, בוכה לבד בלי שאף אחד יראה בחושך מה זה כבר שונה. קירות עטפה איתי בחושך ולרגע קט הרגשתי חום. חום הנוחת על מצחי. עניי נפתחו לרגע אחד וראיתי את ידו של הקפטן על מצחי. *אה נכון, אני לא לבד* ועניי נעצמו ישנה שינה עמוקה ונוחה .
ריח קלוש עלה באפי, ריח של חביתה התעוררי לאור השמש המאירה את פני. התרוממתי לעט עד שישבתי ושמתי יד על הראש הכאב ראש נסוג והגוף שלי הרגיש קליל יותר. שלא נדבר על השער שלי שבטח נראה כמו אחרי מלחמה. הסתכלתי לכיוון המטבח וראיתי את הקפטן עם סינר ליד המטבח מבשל השולחן היה ערוך בצלחת  בכיכר לחם פרוס, ירקות חתוכים, וגבינה לבנה.  פיהקתי פיהוק שכנראה משך את צומת ליבו הוא הסתובב ואמר "התעוררת" הסתכלתי עליו בלי לענות לו. הוא כיבה את הגז וניגש עלי "אך את מרגישה?"
הראש שלי הרגיש עדיין מסוחרר מעט אבל זה היה הרבה יותר טוב מאתמול, שלחתי את ידי למצחי ואמרתי "יש לי טיפה סחרחורת אבל נראלי ירד לי החום"
"תני לי לבדוק"
"אה?" הרמתי את מבטי עליו
הוא התכופף עלי והוזז את השערות מהמצח שלי ביד שלו והחליק אותה מאחורי ראשי. הוא קירב את ראשו עלי והצמיד את המצח שלו לשלי, הבטתי לעני החתול שלו, השחור מתחת לעניים נראה גרוע יותר מאתמול והסגיר את זה שהו לא ישן כל הלילה. שערו הרגיש פלאפי ורך. עניו התנגשו בשלי והרגשתי אך עני החתול שלו חודרות לתוכי. לקח לי כמה שניות להבין מה הולך פה ופשוט הסמקתי למוות.
"כן, ירד לך החום" הרגשתי אך אני הופכת לאדומה יותר מסלק. ואיך עוד שנייה יוצא לי אדים מהאוזניים "או רגע נראלי החום שלך חזר.."
ניערתי אותו מעלי ושמתי יד על המצח "ל-לא אני בסדר באמת" אמרתי בגמגום.
הוא הסתכל עלי בהבעה אטומה. נראלי הוא לא אהב את זה שנערתי אותו ככה, אבל מה עוד הייתי אמורה לעשות אני עדיין בלחץ שאני לידו. ושלא נדבר שאני עדיין מעקלת את זה שאני עומדת ליד דמות אנימה, אנימה!. "א-אה מצטערת לא התכוונתי ל-" לפני שסיימתי את משפטי הוא פשוט הלך. אחלה רמז של לא אכפת לי שימו את זה במחאות לגמרי אכפת לו.
הקפטן לקח את הצלחת מהשולחן הלך למחבט ושם את החביתה על הצלחת בצורה מסודרת, הוא שם את הצלחת על השולחן ואמר "תואכלי" וניגש למחבט ושטף אותה בכיור.
"אה כ-כן" קמתי ממקומי מהר מידי ומיד הותקפתי בחולשה ברכי רעדו ושמתי יד על השולחן שליד הספה בשביל להתייצב וביד השנייה תפסתי את ראשי המסוחרר. הקפטן שמע את המכה על השולחן והסתובב ישר "הי! את בסדר?!" הוא ניגש עלי מהר ואני עצרתי אותו בשליחת יד
"כן כן זה רק חולשה" לאחר שנייה הסחרחורת נסוג ואייתה החולשה קמתי על רגלי ואמרתי "רואה. זה קורה לי כל פעם שאני קמה מהר" הסתכלתי עליו הוא נראה לא משוכנע בכלל. עמדתי על רגלי ואמרתי "היי אני בסדר גמור אף אחד לא יכול להביס אותי" חייכתי עליו חיוך גדול, לרגע הוא נעץ בי את אותו הבעה אטומה. ואני התחלתי לחשוב *אה? למה הוא מסתכל עלי ככה?* והוא הלך. *אוקיי...* הלכתי לכיסא וישבתי הריח של החביתה עלתה לאפי וגרמה לבטני לקרקר, לקחתי פרוסת לחם מרחתי עלייה גביה שמתי ירקות ואת החביתה ואכלתי. הקפטן סיים לנקות את המחבת וישב מולי בכיסא ושתה תה, חייבת לציין שהקפטן טבח טוב, טוב לא שזה מפתיע. הקפטן בהה בי ואני לא הצלחתי לאכול בלי להסמיק.* אהה אני לא יכולה לאכול ככה* הוא קם מהכיסא והלך. *לאן הוא הולך? טוב לפחות עכשיו הוכל לאכול כמו שצריך.* הרגשתי שמשהו נוגע לי בשער וקפאתי במקומי. ראיתי אל היד של הקפטן הוספת את השער שלי לאחור הנחתי את החצי פרוסה הנותר על הצלחת והורדתי את פני למטה בזמן שאני מסמיקה למוות וליבי פועם בפראות.
"יש לך גומייה?"
"א-אה כן" אני תמיד לוקחת איתי גומייה למקרה חרום, ונתתי לו את הגומייה שהיה על ידי והבאתי לו. הוא לקח אותה וקלע את שערי לצמה. *הוא היה אבא נהדר זה בטוח*  הוא סיים לקלוע את שערי למצה הוא ניגש לתה וסיים אותו בשלוק אחד. הוא הניח חזרה ואמר לי "את לא רעבה?"
התנערתי מהמחשבות שלי ואמרתי בגמגום "א-אני אוכלת אני אוכלת" הרגשתי שפניי עדיין חמות והמשכתי לאכול, הקפטן שם את הכוס תה בכיור שתף אותה וניגש לדלת. "קפטן אתה הולך?"
הוא הסתכל עלי ואמר "כן אני צריך ללכת, יש לך היום יום חופש תנצלי אותו בשינה. אני יחזור יותר מאוחר"
"אה," חייכתי עליו חיוך ואמרתי "ביי ביי" והוא יצא בלי להסתכל עלי. לא שזה חדש הרגשתי ממש כאילו אני אומרת לבעלי ביי וזה די מוזר כי אני רק בת 17 וחצי, טוב מה אכפת לי זה בעלי. שסיימתי לאכול שמתי את הכלים בכינור ושטפתי לאחר שסיימתי הרגשתי עייפות נוחתת עלי וסחרחורת שמתי יד על הראש ואמרתי בקול "אהה באמת? אך אפשר לחלות בקיץ?! חשבתי שרק טיפשים מצטננים בקיץ" הלכתי לספה ושמתי את הראש ונרדמתי ישר.
ליווי:
ליווי הלך לכיוון היציאה ועצר במקומו ששמע שמשהו קורא לו מאחור.
"ליווי ליווי"
ליווי הסתובב וראה את לא אחרת מאשר אנג'י "מה?"
"שירה באה עלייך אתמול נכון? לא ראיתי אותה מאתמול"
קולו נשאר רגוע ואדיש "כן היא חלתה אתמול ונשארה אצלי, היא נחה עכשיו"
"אווו" אנג'י התגרתה בו
ליווי התעלם ממנה והמשיך בדרכו, הוא הגיע לבית ושפתח אותו הוא ראה את הכול נשאר כמו שהיה רק דבר אחד לא היה במקומו הוא ניגש לספה וראה אותי שוכבת על הרציפה אם רגל אחת על הספא ועל פני מרוח חיוך מטופש. הוא התכופף והסתכל עלי לכמה רגעים מבטו נדד בין עני לחיוכי המטופש, משהו חמים מילא את ביטנו, רגש שכמותו לא הרגיש מי זה שנים, הוא השיט את ידו לאט לאט עלי עד.. שרגלי נחתה על ראשו בחבטה. "אויי.." קולו היה חלוש ומעוצבן עד ש.. "תתעוריי!!! מפגרת!!"
שירה:
באותו שנייה קמתי מהשינה בבהלה מהקול של הקפטן עמדתי על רגלי והסתכלתי ימינה שמאלה 200 פעם לפחות "מה מה?! מי מת?!" ראיתי שהכול בסדר והסתכלתי על הקפטן והוא היה נראה די עצבני למה? אין לי שמץ!. שמתי יד על הראש לרגע כי קיבלתי סחרחורת מי זה שקמתי מהר. "קפטן למה אתה צועק ככה? מה קרה?"
"למה?" קלו החלוש ומבטו פשוט חדרו לתוכי, ואני קפאתי במקומי. "למה את ישנה על הרציפה? לעזאזל?!"
חשבתי לעצמי *אה?! מי זה הוא עצבני?! הבן אדם צריך לקחת ריטלין!* "אה זה אני יכולה להסביר אממ אממ" קולי לא היה אממ אפשר להגיד רגוע הוא הלחיץ אותי באותו שנייה ואני גמגמתי "אממ חלמתי על קרב, ושזה קורא אני לפעמים נופלת על הרציפה או בועטת תוך כדאי שינה" ואז קלטתי מה אמרתי "ע-על תגיד לי ש.." הצבעתי עם ידי הראש שלו ואמרתי בקול חלוש "בעטתי בך?.." הקול שלי היה מהוסס ממש קיוויתי שהוא יגיד שזה לא זה. אך במקום זה הוא הסתכל עלי בהבעה אטומה, באותו שנייה ידעתי שמאה אחוז בעטתי בו "אתה בסדר אני בועטת  די חזק" באתי עליו וניסיתי לחפש בשער שלו בלוטה אך לא מצאתי כלום והוא עמד בשתיקה בלי להעיר לי "מזל אין בלוטה" סידרתי לו את השער והרגשתי שהשער שלו ממש פלאפי "או השער שלך ממש רך" וליטפתי את השער שלו. לרגע הוא עמד בשקט מידי ואז אמר
"מה אני כלב שאת מלטפת אותי"
זינקתי אחורה ואמרתי בצחקוק ושפני אדומות "סורי אני פשוט אוהבת להתעסק לאנשים בשער" הוא הרים לי לרגע גבה "מה? זה כיף".
הוא התעלם ממני והלך למטבח והכין תה לשנינו, לבנתיים אני סידרתי את המקום. אחרי כמה דקות ניגשתי לשבת בשולחן והוא הגיש לי תה "תודה" הוא לא אמר כלום והתיישב מולי. היה בינינו שתיקה מביכה של כמה דקות עד שאמרתי "אז.. מה מצב המפקדה?" הוא הסתכל עלי תוהה על מה אני מדברת "אתה יודע ארן וטיטאנית הוורודה די הרסו שם את המקום."
הוא הניח את הכוס בשולחן ואמר "אנחנו מתקדמים בבניית המבנה מחר כולם התגייסו בשביל לעזור"
חברים שהו אומר כולם הוא מתכוון כולם בלעתי רוק ואמרתי "כולם?" אמרתי בקול חלוש. הוא המשיך לשתות את התה שלו ולא ענה לי *שירה הגיע הזמן להפעיל את כישרון המשחק שלך* השתעלתי כמה פעמים והוא ישר הסתכל עלי שמתי יד על הראש לבדיקת חום ואמרתי בקול חלוש "נראה לי חזר לי החום" הוא הסתכל עלי ולא ענה והמשכתי לשחק אותה חולה "אע אע הראש, הראש נראלי אני צריכה עוד מנוחה בבית" השתעלתי פעמים והצצתי לעברו לראות עם זה עובד.
אותו הבעה אדישה ואטומה "את יודעת שזה לא עובד עלי נכון?"
נשמתי נשימה מהוססת ואמרתי "יאפ.. אבל קפטןןן בחיי מה לבנות עכשיו, זה לא בית שאתה בונה במינקראפט" (אחן לי מושג אם רשמתי נכון) התחלתי ליבב לו.
אבל זה לא שינה את דעתו "אין מה לעשות אנחנו צריכים למהר ככל שאפשר"
"אה? למהר? בשביל מה אתה מתמודד לנשיאות או משהו?" כנראה שהוא התייאש מי זה שאני ממציאה מילים שהו לא שמע עליהם, כי הוא פשוט התעלם ממני.
לרגע היה שתיקה ואז הוא אמר בהיסוס "אנחנו מתכננים לסגור את החור בחומה השלישית אז אנחנו צריכים לסיים את הבנייה"
"חסימה?" לרגע לא הבנתי על מה הוא מדבר ואז נזכרתי בפרק שארן חוסם את החור בחומה השלישית. זה היה הניצחון הראשון שלהם נגד הטיטאנים, הקפטן המשיך לשתות את התה שלו ועניי נדדו למטה לרגע "אה החסימה נכון"
באותו המילים הקפטן הפסיק לשתות את התה שלו והסתכל עלי בעניים מחשידות "למה את מתכוונת?" הוא הסתכל עלי במבט בוחן וחשוד, זזה מידע שלא הייתי אמורה לדעת..

ציוסס מרגישה כאילו לא העלתי שנים אזמן עובר לאטט בתקופה הזאת של השנה במיוחד תקופת הבגרויות😢 אבל נתגבר
היום היה לנו פרק ממש חמוד לדעתי
קיצררק תהנו לכםםם ולילה טוב💩☺❤