חלום המשאלות

חלק 29 ואחרון

ליווי:

קמתי מתנשף במיטה שכולי מיזעה, ישר הסתכלתי לידיי שרעדו הכול הכה בי כמו אגרוף וראיתי דמעות נופלות מפניי לכפות ידיי "לעזאזל!" אמרתי בזמן שאני מנגב את דמעותיי שזלגו בלי סוף. לאחר כמה רגעים נשמתי עמוק מנסה להתאושש על עצמי "זה היה חלום?.." אמרתי בקולי האדיש. קמתי מהמיטה הולך לשירותים לשטוף פנים. שערי השחור נראה מקורל ועניי נראו עייפות כמו תמיד, שיצאתי מהחדר.

וראיתי את אבא שלי על המחשב "או בוקר טוב לך סר ליווי" הוא אמר מצחקק.

כפי שאפשר לנחש אבא שלי יצר את הסדרה הראשונה שלו, שמשום מה היא הצליחה ממש לסדרה קראו מתקפת הטיטאנים, וכן בדיוק עברנו לפה מיפן, בהתחלה 'סר ליווי' לא היה אמור להיות אבל אבא שלי הרגיש שמשהו חסר לעלילה, אז הוא הוסיף אותי לשם, טוב הוא השתמש באישיות שלי בתור השראה, הייתי נראה כמו הדומה לדמות בסדרה כמו שתי טיפות מים טוב רק יותר אמיתי וצעיר ו... גבוהה שאבא שלי כתב העונה הראשונה שלו שהייתי בן 15 ובוא נגיד שהיו לי בעיות צמיחה והייתי 1.60 אז הוא לקח את זה כי הוא חשב שזה מצחיק. למזלי גבהתי עוד 10 סנטים ואני 1.70 כרגע. אבל זה לא ישנה את זה שהוא עדיין יצחק על זה, "בוקר" אמרתי בקצרה בקול עייף, כן יש לי בעיות שינה.

"מה קרה? אתה נראה עייף, חשבתי שלקחת כדור שינה לפני שנכנסת לישון" אמא שלי הופיע מאחורי עם כוס תה.

ולא אני שותה נורמאלי, אין לי את הרגל השתייה בלתפוס בקצה, אין לי מושג מאיפה הוא הביא את זה, אבל אני כן אני אוהב מאוד תה. שמתי יד על הראש ונאנחתי "אני לקחתי, וכן הצלחתי לישון אבל היה לי חלום... מוזר?" אמרתי יותר כמו שאלה לא הייתי בטוח עם זה חלום או לא אבל הוא הרגיש כל כך אמיתי, ולא אהבתי את זה. הבחורה שאהבתי מתה שם בגלל שהצילה אותי.

"מה זאת אומרת?" היא אמרה בבלבול.

"לא יודע משהו על הסדרה שאבא כותב" אמרתי שותה מהתה שלי.

"אמרתי לך שהסדרה הזאת תכנס לו לראש בסופו של דבר" שמעתי את אבא מגחך

"הא?!" הרמתי את מבטי הכועס עליו.

אבא שלי עשה כאילו הוא מצטמרר ואמר "אוו מפחיד עד כמה אתה דומה לדמות"

גלגלתי עניים, אבא שלי הכניס בערך מלא מהאישיות שלי לדמות שלו במסקנה שאני דמות לחיקוי... לא שהבנתי אם זה מחמאה או לא אבל העדפתי שלא להבין. קמתי מהמקום ועליתי לחדר שם עלי חולצה אפורה ומכנס ג'ינס שחור. היום אני אמור לעבור לבית ספר חדש. תפסתי את התיק שלי וירדתי למטה.

 אמא שלי הכניסה לי סנדוויץ' לתיק ונתנה לי נשיקה בלחי "יום טוב מותק" היא אמרה בחיוך   
חייכתי לה חיוך קטן

ואמרתי "יום טוב" ויצאתי אמא שלי ואבא שלי היו היחידים שיכלו לעלות לי חיוך על הפנים, פחות כך חשבתי עוד משהי הצליחה.. שירה. להיזכר בה גרם לצביטה בליבי, הורדתי את מבטי לרצפה נודד למחשבותיי עד במהרה הבנתי שהגעתי כבר, כמובן שכולם התחילו להתלחשש על הבחור המוזר.

"מי זה?"

"הוא חדש?"

"ואו הוא ממש חתיך!"

לא טרחתי להביט בהם, נכנסתי לבית הספר מנסה למצוא את חדר המורים, למזלי הבית ספר הזה לא ענק כמו ביתי ספר ביפן אז מצאתי את זה די בקלות, שנכנסתי לחדר פניתי למורה הקרוב עליי "סליחה אתה יודע איפה אני מוצא את המורה רוויטל?"

המורה הסתובב ונראה מופתע לראות אותי כאילו יצאתי מסדרה או משהו "ואוו אתה ממש דומה לדמות מסיומת" נשארתי עם אותה הבעה על הפנים מה שחסר לי עכשיו שמשהו יציק לי על זה. שהוא ראה שאני לא מגיב לו הוא הצביע על המורה גבוהה בנעלי עקב אדומים "זאת היא"
קדתי קידה קטנה מתוך הרגל והלכתי למורה "רוויטל?" אמרתי בקול אדיש.

היא הסתובבה והיה לה חיוך שראתה אותי "או אתה בטח ליווי" היא אמרה בחיוך ואני הנהנתי להסכמה. ובדיוק הצלצול צלצל " הגעת בדיוק בזמן הוא אחרי" היא אמרה מסמנת לי לעקוב אחריה

הלכתי אחריה שידיי בכיסים, בטח אתם שואלים למה ההתנהגות המנומסת? אתה לא מנה ככה בסדרה, טוב אז אני יענה לכם על זה, אנחנו לא חיים בסדרה אובדנית שבו נימוסים לא חשובים, כמו כן אני לא קפטן אני תלמיד שנה אחרונה (כלומר יב) אז כן אני שומר על נימוסים כללים, שהגענו לכיתה נכנסתי אחריה שכולם כבר יישבו במקום הבטתי סביב וראיתי ילדה שנראתה מוכרת, לא יכולתי לראות את פנייה בגלל שהיא בהתה בחלון.

"תלמידים יש לנו תלמיד חדש, הוא לא מפה אז אשמח שתראו לו את המקום" נשמע כמה התלחשויות עד שהמורה השתיקה אותם "קוראים לו ליווי אקרמן" כן השם משפחה בא מאמא ולאבא שלי נגמרו השמות משפחה בראש אז אפשר להגיד שהוא אלתר. "כפי שאפר לנחש הוא לא מהארץ הוא מיפן, אז תתנהגו בהתאם" ששמעה כמה נשימות הפתעה. אני פשוט עמדתי בזמן שהיא הציגה אותי "ליווי אתה יכול לשבת אחורי שירה" שהיא אמרה את השם ישר נדלקתי הסתכלתי עלייה המום "קרה משהו?" היא שאלה מבולבלת

התאוששתי על עצמי "לא כלום" אמרתי בקולי האדיש והלכתי לכיוון *אין מצב שזאת היא, זה בטח רק צרוף מקרים...* שהגעתי מספיק קרוב הילדה בשם שירה סבבה את הראש והסתכלה עלי. ליבי פרפר, בהתרגשות, עצב, ושמחה. לרגע הזמן עצר מולי, זה לא היה חלום היא הסתכלה עלי עם עניי הדבש שזרחו מקרניי השמש. אבל מה הסיכויים שזאת היא? הרי זה לא יכול להיות.. נכון?

פייה נפתח קלושות "ק'-קפטן?" היא אמרה

עניי נפתחו לרווחה והתמלאו בתקווה, באותו הרגע ידעתי שזה לא טעות, זאת באמת הייתה היא. זאת האחת שכבשה אותי.

אזזז כןןןןןןןןן זה היה הפרק בונוס שלנו. אשכרה כאן זה נגמר, סוף חמוד טוב ושמחה ואפי משאיר מקום לחשיבה קטנה🤭
אני ממש ממש הנהתח לכתוב את הסיפור הזה הסיפור הראשון שלייי, אני מקווה שאתם נהנתם מלקרוא אותו כמו שאני נהנתי לכתוב אותו.
👈👉 ותודה לכול מי שקרא אותו מעריכה מאוד❤

לגבי הסיפור הבא שלי, אני לא יודעת מתי הוא בערך יצא אני כבר החלתי לכתוב אותו, והוא לא רע בכללל. אז אני העדכן בהמשך מה ההי איתו😚 עד אז סיונרה ❤