חלק 12

100 14 3
                                    

מהר מאוד מצאנו את עצמנו עם דליי מים בידיים, כן כנראה יש להם קטע עם דליי מים כאילו אנשים אני מעדיפה לרוץ 20 עיקופים.. לא באמת כן.. סאקורה התלוננה עלי "הכול בגלל שקמת כזה מאוחר"

"הא?! על תשכחי שלא רק אני קמתי מאוחר"

היא הסתכלה עלי בפרצוף של אין לי שמץ של מושג על מה את מדברת. אבל מהר מאוד הפנים האלו התפוגגו והפכו להבעה מודאגת "האף שלך, הוא בסדר?"

חייכתי חיוך ואמרתי "כמובן". שיקרתי. האף שלי דפק בעוצמה מפגרת הרגשתי שכל חלקיק באף שלי נשבר, אך לא רציתי להדאיג אותה.

אבל היא הסתכלה עלי בהבעה אטומה "את שקרנית גרועה" קולה היה רגוע ורגיל.

הייתי מופטעת אף אחד בחיים לא קרא אותי מהר כל כך במיוחד אחרי שהכרנו רק אתמול או שזה היה שלשום ואו הזמן ממש בורח כאן. אבל שמחתי חלק בי שמח שהכרתי אותה.
היא הרימה את ראשה בגאווה ואמרה "על דאגה אני יגן עלייך."

"אה?" פרצתי בצחוק "ממה תגני עלי מהאף שלי?" צחוקי רק גבר

 אבל היא הסתכלה עלי בהבעה רצינית ואמרה "מהכול. אני היה המגן  שלך ואת שלי, נשמור אחד על השני ככה הולך העולם הזה" מבטה עלה לשמיים "הגן או ההרג" היא החזירה את מבטה עלי ועניינו נפגשו "אני לא רוצה שתמותי." ראיתי שהיא לא משקרת העניים שלה נראו עצובות אך רציניות באותו הזמן

הרגשתי בגוש דמעות עולה על עניי השפלתי לרגע את מבטי וחשבתי *היא באמת דומה לרוני כל כך...* הרמתי את מבטי עלייה וענינו נפגשו "גם אני!. גם אני יגן עלייך! אני לא ייתן לאף טיטאן להרוג אותך! מבטיחה!" דיברתי ברצינות אך לא יכולתי למחוק את חיוכי מפניי

היא ניגשה עלי ושמה לי את הדלי על הראש "את תגני עלי, צוציקית?" והיא צחקקה.

"היי! על תצחקי עלי! את גבוהה ממני רק ב7 סנטימטרים"

היא המשיכה לצחקק ואמרה "עדיין גבוהה" צחוקה הופכת וחיוך גדול עלה על פנייה "אני סומכת עלייך, שירה" הרגשתי מין חמימות נעימה מתפשטת בבטן שלי וחייכתי והוצאתי קול של הסכמה. היא הורידה את הדלי ממני והמשיכה להחזיק אותו. "או שירה שנראה שחבר שלך מתקדם לכאן." והיא הזדקפה להראות כבוד.

הסתכלתי על הקפטן שבא לעברי ושקית לבנה בידו, הוא התקרב עלי ושם את השקית על אפי. "קחי". קולו היה אדיש כתמיד, והסתכל עלי אם אותו עניי חתול עייפות.

הסתכלתי על השקית שהונחה על אפי לקח לי שנייה להבין מה זה השיט הזה. הרגשתי קור כלבים על האף וזה גרם לו לפעום חזק וכואב יותר פלטתי צעקה שמשחה את רוב העניים. "אחח מה זה?!" כמובן שידעתי את התשובה אבל זה יצא מפי בכל זאת.

"קרח, שימי את זה על האף ולכי תבדקי שזה לא שבור." והוא שם לי את השקית ביד והיא הייתה קפואה.

חלום המשאלותWhere stories live. Discover now