חלום המשאלות

חלק 7

ופשוט ברחתי מי שם. החטפתי מבט לאחור וראיתי אותו ממשיך בדבריו *אהה זה אמור להיות דחייה?* עזרתי למיקאסה להוריד את הדברים ונכנסו פנימה. והכול היה מאובק.  "ואוו זה נראה כאילו לא ניקו פה שניים"
"כנראה באמת לא ניקו פה מלא זמן" ארמין  אמר לי
*רגע אחד זה הזמן שאנחנו אמורים לראות את הקפטן עם מדי ניקיון לא?!!* התחלתי להסתכל ימינה שמואל שוב ושוב.
"שירה מה את מחפשת?" מיקאסה שאלה אותי
אך התעלמתי והמשכתי עד שראיתי את הקפטן עם סינר חצי מטפחת על הראש. *אימל"ה כל כך חמוד!! וקורע* שאני אומרת שהתאפקתי לא לצחוק אני ממש רצינית לזה עוד שנייה נקרעתי. הקפטן עמד מולנו עם חומרי ניקיון. ואני הסתכלתי למטה עדיין מובכת מהמקרה, אך הוא דיבר כאילו לא קרה כלום.
"לפני שנתחיל צריך לנקות פה שכול אחד יתפוס מגב ויתחיל לשטוף, חלק ילכו לעלית הגג"
כולם הצדיעו ואמרו כן. אין לי מושג למה מצדיעים בניקיון, אני ארן מיקאסה ארמין ג'ין (אחד שלא מסתדר עם ארן) וסאשה (חולה על אוכל)
למרות שאני לא מכירה אותם כל כך כי לא דיברתי איתם אף פעם. (כי הם דמויות מצוירות..) אבל הם נראים נחמדים, נראלי …אחרי שעה השתעממתי למוות, הסתכלתי על הדלי מלא במים ועלה לי חיוך של שטן. תפסתי את הדלי מים ואמרתי "ארן חשיבה מהירה" זרקתי רבע מהמים והוא הסתובב במטרה לתפוס משהו אך במקום זה חטף מים לפנים. "הא?"
ואני פשוט התפרצתי מצחוק. הפרצוף שלו אימל"ה אני בוכה.
"חתיכת" הוא תפס את הדלי שהיה ליידו. ובא לזרוק על  והתחמקתי.
"נה נה בננה לא תתפוס אתי ולא תתפוס אותי" וברחתי במעגלים הוא התחיל להתעצבן ורדף אחרי עם המים, סאשה עמדה וחייכה וג'ין עמד וצחק עליינו עד שקיבל זעפה של מים בפרצוף ורדף אחרינו וארמין ומיקאסה עמדו בצד משועשעים.
רצתי אחורה עד שנתקלתי משהו "אוו'ץ" לפני שהסתכלתי אחורה ראיתי את ג'ין וארן עומדים זקוף ולחוצים למוות, היה להם פנים של הלך עליינו. הסתובבתי לאט לאט וראיתי את הקפטן עומד מאחורי "או באמת?.." ישר ברחתי ליד ארן וג'ין. עצבתי על ארן ואמרתי "הוא התחיל"
"הא!! את זאת ששפכת עלי את המים ראשונה!"
עשיתי פרצוף מופתע של אני,? חלילה וחס!
הקפטן לא נראה משועשע ודפק לנו מבט רציני. לא נראלי היה לו אכפת מי האשם.. שלושתנו קדנו לקידה של מצטערים, מאחורי הקפטן היה חלון הסתכלתי לחלון והיה שם מלא עלים מוכרים חיוך התפשט על פני "יכול להיות שזה.." כולם הסתכלו עלי ורצתי וחלפתי על פני הקפטן.
הוא הסתובב ואמר "לאן את הולכת!?"
אבל הייתי כבר בחוץ. התכופפתי וראיתי מלא צמחים חיפשתי את הצמח שראיתי מחוץ לחלון ומצאתי אותו, קטפתי אותו והרחתי וחיוך עלה על פני "ידעתי! זה ננע!" חברים אולי אני לא מומחית לצמחים אבל כל ילד יודע מה זה ננע. סיבבתי את ראשי לקפטן עם חיוך על פניו "הי יש לנו קומקום וכוסות?"
ארמין אמר לי "אני בטוח שפרקנו כמה כאלו למה?"
חייכתי לו חיוך של חכה ותראה. אחרי 15 דקות מצאתי את עצמי מולם עם הכוסות תה, הכנתי מספיק ל6. "בבקשה" עמדתי עם ראש מלא גאווה. הקפטן וכולם הסתכלו על הכוסות והיססו לשנייה הקפטן עשה את הצעד הראשון ושתה והשאר לקחו מיד אחריו; והופתעו לגלות שזה באמת טעים.
ארן אמר לי "ואו זה מדהים. אך הכנת את זה?" הקפטן גם הפך לסקרן.
"אה זה? זה מתכון קליל, אבא שלי לימד אותי אותו." לרגע נתקפתי געגועים, ההורים שלי היו גם ככה גרושים ואבא טוב.. נפטר אני ואמא שלי בחיים לא היינו חברות כל כך תמיד היינו רבות. הסתכלתי על הכוס בחיוך עצב ומלא געגוע "המתכון הוא רק מים חמים ,סוכר ונענע." הרמתי את הראש וראיתי אותם בשקט, ונזכרתי שהם חושבים שאבא שלי מת. טוב אובחן זה היה נכון לפחות לגבי זה לא שיקרתי, אבל עדיין שנאתי שאנשים מרחמים עלי. אז ניסיתי להרים את האווירה "נו מה אומרים אני גאון או לא"
"אומרים גאונה" מיקאסה תיקנה אותי.
"היי זכותי להגיד מה שבאלי." הרמתי את הראש למעלה בגאווה. וארן וארמין צחקו עלי "הי למה אתם צוחקים?!" הם המשיכו לצחוק והצטרפתי עליהם, אחרי דקה הקפטן קם ואמר "תחזרו לעבודה."
"כן" כולם ענו בפה אחד.
הרמתי את הכוסות וכולם שתו אותם עד הסוף גם הקפטן וזה גרם לי לחייך. אני יודעת שזה ממש מוזר. הקפטן לא התנהג ככה בסדרה גם היום זה היה הפעם הראשונה שראיתי אותו מסמיק מעט .נראלי... אולי הוא לא כל כך קר כמו שחושבים..
הגיע הלילה והיום עבר יחסית רגועה חיסלנו 3 טיטאנים שהגיעו ולמזלנו הם לא נאיים בחושך. התחלקנו לחדרים וכמה מהאנשים נשארו לעמוד על העמדות כולל הקפטן. נכנסתי למיטה שלא הייתה כל כך נקייה אבל כבר לא היה לי אכפת בהייתי בתקרה ומחשבות הציפו אותי, הטיטאנית מלא האנשים המתים, הוותיקים שמתו באכזריות. כל זה גרם לי לחלחלה הרגשתי כאב ראש ובחילות. הלכתי למקלחת שהייתה לי בחדר שטפתי את הפנים שלי ושמתי את ידי על הכיור  והסתכלתי לעצמי בעניים מול המראה, עניים שלי נסגרו מעט וראיתי את מה שהכי שנאתי בתוכי. אדישות קרה. הרגשתי שכול האשמה שהרגשתי לפני רגע מתפוגגות ונשטפת עם המים, ההרגשה של לאבד משהו לא כאבה לי כמו שהייתי קטנה.
ואני שנאתי את זה.
עליתי למעלה והשעה כבר הייתה 1 בלילה, הסתכלתי סביב וראיתי דלת שלא ראיתי קודם פתחתי אותה ומלא אבק התעופף. השתעלתי וניסיתי לראות בחושך ומצאתי גיטרה, תפסתי את הגיטרה והיא נראתה שלמה כיוונתי את הצלילים לצליל הנכון וניסיתי להפיק צליל והיא הייתה במצב מעולה. תמיד אהבתי לנגן והרבה אומרים שיש לי כישרון וקול מהמם. את זה לקחתי מאבא שלי והוא לימד אותי גיטרה ואורגן שהייתי קטנה. הוא העדיף שהנסה כינור אבל הייתי גרועה בזה והתאמנתי איתו מלא, אהבתי במיוחד מוזיקה פופ והחלום שלי היה לקנות גיטרה חשמלית. יצאתי מהחדר ולקח לי 10 דקות למצוא את הגג, פתחתי  אותו ולהפתעתי לא היה שם אף אחד. כאילו הלו הגג זה מקום תצפית מעולה! ישבתי על החומה שהייתה שם התאמצתי לא להסתכל למטה במיוחד. החלטתי לשיר את השיר hayd-suffocate  בגלל האווירה. הרגשתי שאני צריכה לפרוק בדרך ככל אני מקשיבה לשירים ובוכה בשקט בפינה הפרטית שלי. אבל אין לי את הטלפון, אז כנראה הצטרך לשיר אותו. שמתי את הגיטרה ועל הרגליים ידעתי את הטווים בעל פה, ניגנתי את השיר הזה כמה פעמים בעבר. נשמתי עמוק והתחלתי לנגן את המנגינה. הידיים שלי עברו על המיתרים וזה הרגיש כל כך טוב, הרגשתי חייה אחרי מלא זמן. התחלתי לשיר וקולי מילא את החלל והרוח ליטפה ועטפה אותי בעדינות רכה. לאחר רגע שמעתי באוזני משהו פותח את הדלת אבל התעלמתי ממנו, נכנתי לאט לאט לעולם משלי. המשכתי לשיר הרגשתי שדמעות נפלו על לחיי. אני לא ידעתי כבר על מה בכיתי, געגועים הביתה, המוות שיכלתי למנוע, או שיכול להיות שאני בוכה כאדי לפרוק עול ישן שיושב על ליבי שנים. אחרי סיום השיר הנחתי את הגיטרה ונשמתי עמוק נתתי לרוח ליבש את הדמעות.
לפני 4 דקות.
"קפטן הכול לבנתיים שקט. אין טיטאנים בשטח." אחד החיילים דיווח.
"מעולה. אני עולה לגג לראות משם. תדווח לי עם אתה רואה משהו חריג, משוחרר" והוא התקדם.
"כן קפטן" ענה באחד והלך.
הקפטן עשה את דרכו במעלי המדרגות לגג ושמע קול מלמעלה, כקול שהתקרב הקול נעשה חזק יותר ונעים לאוזניים. הוא פתח את הדלת וראה אותי יושבת על החומה עם גיטרה שאור הירח מבריק עלי, הוא הסתכל עלי וליבו פעם מהר מהרגיל ליווי שם יד על ליבו וחשב לעצמו *למה הלב שלי ככה?.. מאז שהיא הגיעה הכול התהפך.* הוא נשען על החומה והמשיך להקשיב לקולי וגופו הרגיש קליל ונינוח לשמע המוזיקה ולאט לאט הוא ירד למצב ישיבה ונרדם.
....
אחרי דקה של משב רוח מרענן ירדתי מהחומה כמובן שבזהירות אומנם אין לי פחד גבהים אבל אני אוהבת את עצמי בחתיכה שלמה. הנחתי את הגיטרה בזהירות ורק עכשיו קלטתי את הקפטן, התקרבתי עליו וחשבתי *הוא ישן?* נפנפתי בידי מול פניו, אך הוא לא הגיב. *כנראה הוא ממש עייף, אם הוא נרדם ככה* וגיחכתי לעצמי.
הגיע השעה 7 בבוקר ועליתי חזרה לגג בשקט. כמובן שהחלפתי את הקפטן בשמירה העדפתי לתת לו לישון. כאילו הלו לפי מחקרי הבן אדם לא יושן מלא, רק 2 שעות, אך אפשר?! אני חזיר שינה!. קיצוררר התכופפתי והסתכלתי על הקפטן ואמרתי בשקט "אימל"ה הוא כל כך חמוד שהו ישן" התחלתי להסמיק ושמתי את ידי על הפנים לשנייה, וכמובן לא ראיתי כי עצמתי עניים אתם יודעים הצצתי וראיתי אותו מסתכל עלי. "הא!" קפצתי אחורה בבהלה. "ממתי אתה ער?!" התחלתי לחשוב לעצמי *רגע יכול להיות שהו שמע את מה שאמרתי?! פדיחה!*
הוא הסתכל על השמים לשנייה והסתכל עלי ומבטו היה מופתע. "כמה זמן ישנתי ככה?"
"משהו כמו 6 שעות למה?"
הוא הסתכל עלי יותר ממופתע ממיקודם "6 שעות?.." ושמעתי את הפתעתו בקולו
 כמובן שהבנתי למה הוא הופתע הוא בטח לא רגיל לזה.
הוא קם על רגליו ויצא החוצה, לקח לי רגע להבין שהוא השאיר אותי לבד על הגג "היי! קפטן תחכה לי!"
כולם נאספו בחוץ והקפטן התחיל לדבר. "אנחנו עכשיו נצעד לכיוון הבירה חזרה, יכול להיות שנתקל בטיטאנית הוורודה שוב כולם תהיו על המשמר!"
כולנו הצדענו ואמרנו "כן"
התחלנו להתארגן ליציאה וחשבתי לעצמי *מה עכשיו אמור להיות?.. אה נכון הטיטאנית תתקוף וארן ילחם נגדה. אם אני לא תוהה זה יקרה ביער, ואו אני יזכה לראות את זה במציאות! מגניב וקריפי מוות.*
אחרי זה עלינו על הסוסים והתחלנו לדהור חזרה לבירה הרגשתי שהעייפות נוחתת עלי בכוח אחרי כמה דקות שלושה טיטאנים ברצו לקראתנו ועלה לי רעיון שאולי יפחית את ההתעייפות שלי. דהרתי לייד הקפטן ואמרתי "היי קפטן בוא תחרות." שאלתי אותו עם חיוך על הפנים
אבל הוא התעלם ממני.
שמתי יד על הפה בהבעה מופתע "על תגיד לי שאתה מפחד להפסיד" התגריתי בו
הוא הסתכל עלי מעוצבן "הא?! את מאתגרת אותי?!" קולו היה נושקה
וידעתי, הדג תפס את הפיתיון שלו "אולי.. בוא נעשה ככה המנצח קונה לשני ארוחת ערב" חייכתי עליו ידעתי שהקפטן ייקח את זה הוא לה היה נותן למשהו להתגרות בו
"סגור" כולם הסתכלו עליינו ולא הבינו מה הלוז וגם פחדו כי הטיטאנים היו קרובים עליינו.
שנינו עמדנו על הסוסים וכולם הסתכלו עליינו בשוק כי גם הקפטן קם, ארן ששמע את השיחה שלנו הסתכל עלי בפנים של החלטה גרועה. "היכון, אכן.. צא!" אמרתי
שנינו שלחנו את החוטים לטיטאן הוא לקח את הימיני ואני את השמאלי. הטיטאן ניסה לתפוס אותי ללא הצלחה חתכתי את האצבעות שלו ועפתי לעורפו וחתכתי אותו, חייבת ציין שזה לא קל כמו שזה נראה, המתקן עשוי ממתכת משומנת אז שעפים על הטיטאן זה מהיר והרוח מציקה נשבעת שבאותו הרגע הבנתי אך ספיידרמן מרגיש שהו מדלג בין הבניינים עם הקורים שלו. לקח לי דקה להרוג אותו עמדתי על הטיטאן שמת ומלמלתי לעצמי "עכשיו עוד אחרון" הסתובבתי והייתי מוכנה לעוף לשני אבל שנהם כבר מתו על הרצפה והקפטן מנקה את החרבות שלו לידם. באותו ששנייה פי היה פעור לרווחה "מה? רגע, שנייה, אך אתה?" לא הבנתי אך הוא עשה את זה כל כך מהר כמובן שיש לו כישרון אבל אחי בוא תרגיע אפילו ספיידרמן לא כל כך מהיר..
"ניצחתי" הוא סיים לנקות את חרבו ועלה על הסוס.

מחילה על השעה המאוחרת🤓
תהנו💫❤