הסתכלתי למעלה וכן יכולתי לראות למה כי תקרה לא הייתה באותו הזמן, אך אני חייה? האל יודע אך או במקרה הזה הזקן. שהסתכלתי למעלה ראיתי טיטאן גדול עומד ומביט ישר, הבטן שלי התמלאה בחילות והרגשתי אך הפחד צף עלי, אך הוא נסוג במהרה שקלטתי שזה לא אחר מאשר ארן הטיטאן והבחילות בבטן הפכו להתרגשות הסתכלתי עליו בעניים נוצצות "מגניב!!!!" אמרתי בקול והוא כנראה שמע אותי כי הוא הסתכל עלי "אה?! הוא שמע אותי?!"
הוא שלח את ידו עלי ולא הבנתי מה קרה "מה אתה עושה?!" הוא תפס בחולצתי והרים אותי מעלה "ואוו גבוהה אחי גבוהה" הוא לבסוף עצר אותי ואני הסתכלתי עליו היה לו שבפנים של "מה לעזאזל את עושה פה?"
השמטתי את ידי לצדדים ואמרתי "מה, מאיפה אני אמורה לדעת שיתקיפו אותי דווקא על הבוקר?" באותו שנייה הטיטאנית הוורודה תקפה אותו ואני נשלחתי מידו די רחוק מהם ארן ניסה לתפוס אותי חזרה אח כשל לאחר שהטיטאנית תקפה אותו בלי להפסיק. ובעודם שהם נלחמים להם אני נופלת "הלוו!! משהו!! אני נופלת פה!" הייתי כ 15 מטרים מהרציפה "זקן הארור!!" עצמתי את עני והתכוננתי לנפילה אבל ברגע האחרון הרגשתי משהו אוחז בי פתחתי את עני וראיתי את הקפטן "אוו קפטן!" חייכתי עליו חיוך גדול הוא התעלם ממני ונראה זעוף. *אה? עשיתי משהו?*
הוא הוריד אותי על החומה וראיתי את סאקורה רצה עלי "שירה!! את חייה!" היא רצה עלי וחיבקה אותי
"סאקורה את חונקת אותי..." אמרתי בזמן שנמחצתי בין ידיה.
היא הסתכלה לי בעניים וראיתי גוש דמעות יורד על לחייה ואני עמדתי מופתעת "מפגרת! חשבתי שאת מתת" קולה נשבר ביבבה והיא ניסתה לנגב את הדמעות אך הם המשיכה לנזול.
תפסתי אותה וחיבקתי אותה חזק "מפגרת אני לא ימות בקלות כל כך" נתתי לה דקה לבכות עלי ואז אמרתי "הכול היה בסדר רוני"
היא הספיקה לחבק אותי ונתנה לי מכה בראש "סאקורה!" היא תיקנה אותי.
"אאוץ" שמתי את ידי על המכה שהיא נתנה לי
וחייכתי עלייה "ברוכה השבה סאקורה"
היא ניגבה את הדמעות ואמרה "כן!"
הקפטן ניגש עליינו ואמר "סאקורה! תחזירי לעמדה שלך עכשיו!" סאקורה הצדיע ונכנסה לתוך העיר.
הסתכלתי מסביב וראיתי מתקן מיותר חגרתי אותו עלי ואמרתי "אני אלך לעזור!"
באתי להיכנס גם לעיר אבל הקפטן תפס לי בחולצה של הפיג'מה ואמר "את לא הולכת לשום מקום."
"אה אבל קפטן" הסתובבתי עליו וראיתי את מבטו הזועף וידעתי מיד, הוא כועס עלי. מצאתי את עצמי יושבת עם ברכיים למטה וידיים על הברכיים כאילו אני בעונש, בזמן שהוא מחלק פקודות ומקלל בין לבין. ואני התחלתי לחשוב שוב * הוא כועס עלי. אה? למה? מה עשיתי?! עכשיו?... שחושבים על זה הוא בכלל לא אמור להיות על החומה. בסדרה הוא עזר בתוך העיר... וגם יש עוד דברים ששמתי לב עליהם סאקורה בכלל לא הופיעה בסדרה אפילו לא פעם אחת והאיש שהצלתי בסיור מיהו? ושלא נדבר על זה שהם אמורים להילחם באמצע העיר המקום הזה הוא קרוב למפקדה.. חשבתי שהתחיל להרגיש בשינוי העלילה חוץ מהפרטים הקטנים האלו שום דבר לא ישתנה.. ונ.ב אני לא עומדת לשבת ככה כל היום הרגליים שלי כואבות!* הרמתי את הראש מוכנה לקרב ומצאתי את עצמי בוהה לרגע בגב של הקפטן, תמיד שראיתי את גבו בטלוויזיה הוא היה נראה קו מרוחק יותר נכון להגיד לא קיים. אבל עכשיו הוא נראה קרוב מתמיד "קפט-" לרגע אחד באתי להגיד את שמו וברגע השני פגע מין ברק צהבהב באמצע העיר ונשמע פיצוץ אדיר. קמתי מהר ממקומי והסתכלתי לתוך העיר באמצע העיר הופיעו ארן והטיטאנית הוורודה. ניסיתי להתמקד לרגע בעשן שהופיע במקום שפגע הברק והייתי בשוק למראה עניי הטיטאן המשוריין הופיע. עמדתי בוהה בו בהלם. *אין מצב! הוא לא אמור להופיע בכלל בשלב הזה של הסדרה! הוא לא אמור להילחם איתם זה הקטע שרק ארן ואנני (הטיטאנית הוורודה) נלחמים פה!* חיפשתי בעניי את ברטולט הוא חבר של ריינר, מתברר שבסדרה שנהם טיטאנים... ראיתי את ברטולט בצד השני של החומה מסתכל בהפתעה על העיר. מתברר גם שהכוחות של קארמה נותנים לי אחלה ראיה. באותו שנייה דפקתי ריצה לצד השני של החומה ושמעתי את הקפטן קורא לי בשמי אך התעלמתי ממנו רצתי ככל שאני יכולה לעבר ברטולט תוך כדאי שאני מסתכלת על העיר. * מה קורה פה? למה עכשיו יש את השינויים?! ארן לא ישרוד בקצב הזה! ואסור שזה יקרה! אחרת לא היה עונה 3 של מתקפת הטיטאנים שלא נדבר על 4!!* אבל מה שהכי הדאיג אותי בכל הסיפור הוא שסאקורה עדיין בתוך העיר! ראיתי את ברטולט רצתי עליו ותפסתי בחולצה שלו, הוא הסתכל עליו מבולבל ואמרתי לו בקול שרק שנינו נשמע "למה שלחת אותו לשם!" קולי היה זעום.
הוא הסתכל עליו יותר מבולבל ולא הבין מה אני רוצה ממנו "הא?"
"אני מדברת על ריינר!! למה הוא שם?!"
נראלי הוא התחיל להבין אותי כי באותו הרגע פניו השקיפו חרדה והלם הוא ידע שגיליתי את זהותם. אך הוא ניסה להסתיר זאת "הא? אני לא מבין על מה את מדברת" הוא גימגם ובקולו פחד ברור
התמימות שהו משחק בה עיצבן אותי. עזבתי את חולצתו בדחיפה קלה, הלכתי לכיוון העיר תוך בכדאי ששלפתי את החרבות שלי מהמתקן וראיתי שהם שבורות "או יופי!" זרקתי אותם על הרציפה והלכתי מהר לברטולט שקפא בזמן שניגשתי עליו. בנסיבות אחרות הוא היה הורג אותי ממיזמן אבל בגלל שיש פה אנשים הוא לא יכול להרשאות לעצמו להיחשף. שהגעתי עליו שלפתי ממנו את החרבות באותו הרגע הוא נמנע אח כשל לאחור ונפל על הרציפה בזמן שהוא מסתכל עלי מפוחד לא הסתכלתי עליו ואמרתי "תירגע, אני לא יכולה להרוג אותך. זה ישנה יותר מידי את העלילה." רצתי לחומה מוכנה לקפוץ אבל קול עצר אותי
"שירה!" שמעתי משהו קורא לי.
שהסתכלתי לעבר הקול ראיתי את הקפטן רץ לעברי. "שלא תעיזי ללכת זאת פקודה!"
הסתכלתי רגע לעיר בהיסוס ואז לקפטן המחשבות שלי התפלגנו לא ידעתי עם להקשיב לו או פשוט ללכת, נתתי לעצמי סטירה והרגשתי אדמדם עולה על מקום הסטירה אין לי זמן להיסוסים, סאקורה בפנים לבד! ואני הבטחתי להגן עלייה, הסתכלתי על הקפטן שהיה קרוב עלי ב-8 מטרים חייכתי עליו חיוך רגוע ומבקש סליחה ויצאתי לעיר מתירה מאחורי את קולו הקורא בשמי.
ציוססס כמו שאמרתי הפרק של היום היה קצר אבל לא לדאוג יעלה עוד פרק ביום שני והפרק הבא הולך להיות לנו קרב יפה במיוחד😉
אז יש למה לצפות🤓
אני מקווה שאתם נהנים ביום העצמאות כמוני.. לא ישנתי כול היום לכן אני מעלה עכשיו שאוכל לישון אזזז לילה טוב לי וחג שמח לכם❤☺
YOU ARE READING
חלום המשאלות
Romanceתקציר: שירה היא ילדה רגילה אם חיים רגילים אבל יש לה בעיה אחת היא מאוהבת קשה בדמות אנימה הקראוי ליווי ארקמן ממתקפת הטאטאנים. כמו כל יום היא נכנסת לישון אבל הפעם אחרי חקירה על הדמות שהיא מאוהב בה. בחלום היא פוגשת זקן שמציע לה להגשים את משאלתה שירה של...
