חלק 26

75 8 1
                                    

*לאחר שבוע*
השבוע שעבר היה קשוח ביותר נפגשתי עם סאקורה כול לילה. היא סיפרה לי שהיא בהתחלה ממש נבהלה ממנו אבל אז הם הפכו לחברים. קארמה כמובן הכחיש כל קשר, אבל עדיין היה מצחיק לראות אותם מתווכחים על זה. למרות שזה עדיין השפיע עלי במהלך היום התגעגעתי לסאקורה שהיא הייתה בחיים ולידי. מיקאסה ארן וארמין היו נראים מודאגים ממני במיוחד הקפטן אבל התאוששתי חזרתי לעצמי וחייכתי כרגיל. כרגע הייתי בחדרי מתכוננת למשמורת הבאה. נכנסתי לחולצת המדים שלי ושמעתי דפיקות בדלת. שפתחתי אותה מצאתי את הקפטן אם מבט רציני על פניו. "קפטן מה אתה עושה פה?"

הוא עקף אותי ונכנסת לחדרי בלי לבקש רשות, לא שאכפת לי. הוא נשען על הקיר והביט בי במבט רציני ביותר "אני חושב שיש משהו שאת צריכה לספר לי"

לא הבנתי על מה הוא מדבר מה אני אמורה לספר לו "לספר לך?" הסתכלתי עליו מבולבלת.

הוא התקרב עלי תפס את החולצה שלי, וקירב את פני קרובות לעניו הלב שלי התחיל לפעום חזק העניים שלנו נפגשו והיו קרובות. ואז הוא אמר "אני רואה שהעניים שלך חזרו לצבעם הרגיל.... הם כבר לא אדומות" הלב שלי צנח שהוא אמר את זה.

השתחררתי מהאחיזה שלו וצעדתי כמה צעדים אחורה "על-על מה אתה מדבר?" אמרתי וקולי רעד.

הוא התקרב עליו והלכתי אחורה עד שהתנגשתי בקיר הוא דפק את ידו בקיר ליד ראשי והסתכל לי בעניים. "תסבירי מה זה היה? אך הפכת לחזקה פתאום, מה היה המפלצת הזאת שהייתה בתוכך?" הוא לא שאל הוא דרש.

הרגשתי את עצמי רועדת *הוא יודע הכול, אבל איל? יכול להיות שהסגרתי את עצמי מתי שכעסתי שסאקורה מתה?.. גם אם זה נכון אסור לי לספר לו..*השפלתי את מבטי לרצפה ואמרתי "אני לא יכולה לספר לך.."

הוא שם את ידו בסנטרי ואחריך אותי הסתכל עליו. "אני לא שאלתי שירה, אני דרשתי" העיניים שתמיד אהבתי שידרו לי מבט מאיים. רעדתי.. מבטו הכועס איים עלי. "תגידי לי עכשיו" ניסיתי להפנות את ראשי אבל הוא לא נתן לי להסיר ממנו את המבט והידק את האחיזה שלו.

נפלה לי דמעה ואמרתי בקול רועד "ק-קפטן? אתה מפחיד אותי" שהוא שמע אותי אומרת את זה הוא הופתע שיחרר אותי, וצעד כמה צעדים אחורה מבטו המופתע חזר להיות כעוס. הוא יצא מהחדר וטרק אותה. נפלתי לאט על ברכי "מה קרה לו? אני מבינה שהוא בטח כועס עלי שלא סיפרתי לו אבל למה הוא מתנהג ככה?" שאלתי את עצמי. שהלכתי למשמורות הקפטן לא דיבר איתי אחרי זה הוא פשוט התעלם ממני לאורך כול הבוקר . לא יכולתי לספר לו אני לא ידעתי מה זה יכול לעשות לי...

אבל גם לא רציתי שהוא יכעס עלי או לא שיתעלם ממני רק המחשבה על זה נאנחתי בייאוש.

"בוקר טוב שירה" שמעתי את ארמין בא עלי הפעם הוא היה לבדו מה שהפתיע אותי הוא ראה את ההפתעה על פני ושאל מבולבל "משהו קרה?"

"איפה מיקאסה וארן?" שאלתי בהרמת גבה.
"אה? הם במשמורות בצד השני" הוא הצביע לצד השני של החומה.

חלום המשאלותWhere stories live. Discover now