Murder Land | One Direction

Chapter 7

Chapter 7

״לא חשבתי שתבוא״

זאין ממשיך לעשן, מביט בעיניו של הארי בחיוך ערמומי קטן. הארי פוער את פיו מעט. עדיין בהלם מזאין, שמשדר ביטחון ואדישות ברמה גבוהה. זאין מגחך מעט ונושף את העשן שבפיו.

״אה.. אני.. פשוט אמרת שאתה איש הסוד של ליאם״

הארי מחפש ומוצא את הניסוח הנכון למשפטיו. הוא מגמגם מעט משפיל מבט. זאין מחדיר את הסיגריה לאחד מחורי המאפרה השקופה.

״אני לא יכול לתת לך יותר מדי מי עד הארולד״

״אני יודע שהוא היה איתה זאין! אני.. אני יודע שהוא אנס אותה!״

הארי מביט בזאין בעצב. נלהב משהבין. זאין מטלטל ראשו וממלמל ׳לא׳ כמה פעמים בלי שהארי שם לב. הוא מעביר את ידו בשיערו לפי שהוא מדבר.

״הוא.. הוא לא עשה את זה הארי״

זאין מנסה להשכיח את הגמגום שלי. מתחיל להילחץ שהארי יגלה את האמת. אבל הארי לא יוותר. הוא יגלה מי רצח אותה. במוקדם או במאוחר. זאין מקווה שזה יהיה במאוחר.

״אבל אני לא יכול לספר לך יותר מ-״

״לא! זאין! אני מבין שזה קשה ואסור! אבל.. אבל זאת אחותי! פאקינג אחותי!״

הארי מטיח את אגרופיו בשולחן ונשען עליהם לשנייה. עיניו מתכהות מכעס. הוא מעביר את ידיו בתלתליו החומים וחוזר להביט בזאין. שמהנהן מעט בעצב כשמבטם מושפל ברצפה כאילו הייתה המעניינת בעולם.

״אני מבין! אבל.. ליאם יכעס״

״ליאם לא יידע! אני נשבע!״

זאין מהנהן ומודיע שהם יעשו זאת במועד אחר. הארי מחייך מעט. חושף שתי גומות קטנות. בטוח שהוא הולך לגלות את האמת על ליאם.

••

״היא הייתה יפה! ה.. הקימורים שלה, החיוך שלה, העיניים שלה! כל אחד יכול להתאהב בבחורה כזאת!״

נייל מוחה בעצב. הוא נזכר במראה הטוב של ג׳מה ומחייך לשנייה. ליאם משרבט משהו ומהנהן. מקשיב לכל מילה.

״אז צילמתי אותה! ביג פאקינג דיל! היא.. הייתי הולך אליה״

ליאם מרים את מבטו אל נייל. מופתע ממעלותיו. הוא לא רצה לחשוב על שאמר כרגע. אבל לא הייתה לו יכולת להתנגד למחשבות האלו.

״תתאר לי בבקשה את מה שאתה זוכר מה..מהמקרים שלכם״

ליאם מבקש ונייל מותח את שפתיו כקו ישר ומהנהן. הוא מביט בליאם לשנייה לפני שהוא נזכר בפעם האחרונה שלהם.

❞הוא סוגר את הרוכסן, היא סוגרת את החזייה שלה. הוא מביט בה בעיניים כחולות, מלאות תשוקה. הוא מתקרב אליה ומחבק אותה מאחור. נוגע במותניה בעזרת ידיו. ׳די נייל..׳ היא ממלמלת והולכת משם. לבושה בהלבשה תחתונה בלבד. אבל נייל לא מקשיב. הוא מתקרב אליה. ׳מייל אני מתחננת׳ היא אומרת בשקט. מנסה להיות מנומסת ככל שאפשר. אבל הוא כל כך רוצה את זה שהוא לא שומע כלום. הוא מתקרב אליה. ׳נייל יש לי חבר׳ היא אומרת לו ומתרחקת עוד קצת. ׳ולי יש כסף׳ הוא ממלמל ונוגע בגבה התחתון. היא לא יכולה להתנגד. הוא צודק. זאת העבודה שלה. העבודה ממנה היא רוצה לברוח. הוא מנשק אותה בפראות. בתשוקה. מחייך מדי פעם. הוא עובר לנשק את צווארה. לא מרחם לרגע. מוריד את החזייה אותה לבשה לפני זמן קצר וחופן בידיו את שדיה. היא נאנקת מכאב. לא רוצה בדבר. השניים שומעים שתי דפיקות על הדלת. ׳עוד לקוח׳ היא ממלמלת. ואז הוא נכנס. כל שנייל ראה הוא שיער חום. שיער חום בוער בלהבות. זה המפגש האחרון ביניהם. הפעם האחרונה בה הוא יוכל לממש את צרכיו.❝

״אז.. מה אתה זוכר?״

ליאם שואל וקוטע את מחשבותיו. מוציא אותו מהטרנס בו היה. נייל מטלטל את ראשו וחוזר להביט בליאם.

״אהה אני.. היה שם עוד מישהו! עם.. שיער חום כזה. אני רק שמעתי אותם צועקים. הוא אמר שהיא צריכה להפסיק, אבל היא צעקה שזאת העבודה שלה. משם כבר לא שמעתי. הייתי בחוץ״

נייל אומר וליאם מהנהן בשקט. הוא נאנח בהקלה ומחייך לשנייה. בטוח שנייל לא יידע שהוא אותו בחור בעל השיער החום שצעק על ג׳מה. לעולם.

--------------------

אני מתחילה לחשוב שהפאנפיק הזה לא מעניין בכלל.. ושאני סתם מבזבזת זמן בלכתוב משהו לא יפה בכלל
זה נכון? הסיפור שלי באמת לא כזה יפה?
אני לא יודעת.. מה אני שואלת?
מטרה: 10 הצבעות
אוהבת ❤️