Murder Land | One Direction

Chapter 11

Chapter 11

❞הוא מביט בה הולכת. עומד בצד. מניח את האוזניות. מנסה לגרום להכל להיות שגרתי. שהוא הולך אחריה ברחוב. הוא מצלם כמה תמונות. זאת שעת דמדומים מאוחרת. הפלאש לא פועל, והוא מרגיש בנוח לצלם כמה שיותר תמונות. הוא צופה בה הולכת למכון בו היא עובדת, ולהיכנס אליו כאילו היה זה שגרה. היא מביטה לאחור והוא ממהר להסתתר. זאת שגרה בשבילו. והוא לא מתכוון לוותר עליה.❝

נייל מחזיק ערימת תמונות עמוסה. עשרות, אם לא מאות, תמונות נמצאות בין שתי ידיו. כולם של אותה בחורה. פעם עצובה, ופעם שמחה. פעם צוחקת, פעם בוכה.
הוא מדפדף. מביט בה. מילדות לבגרות. מאז כיתה ט. עד שעות מספר לפני מותה. הוא נהנה מהתמונות האלו. אותן תמונות חושפניות היו האהובות עליו ביותר. הוא היה מכור לגוף שלה. הוא עדיין מוכר לגוף שלה.

״אנחנו מעבירים את ג׳מה לחדר גופות השני בסדר?״

ממלמלים בחוץ. נייל מרים את מבטו מהתמונות והולך להקשיב מהתא שלו במעצר. הוא שומע את ליאם ממלמל שזה בסדר. ואז קולות של גרירה.
הוא ממהר לצאת.
׳הגיע הזמן לעקוב אחרי ג׳מה׳, הוא חושב,׳גם לאחר מותה׳.

••

זו שעת לפנות בוקר. הארי ישן. ליאם מסובב את המפתח, שקיבל מג׳מה לפני מותה, ופותח את הדלת בשקט. מפחד שהארי יתעורר לפתע. הוא נכנס לבית. סוגר בשקט את הדלת. עולה לאט במדרגות. חולץ את נעליו כדי לא לגרום לשום רעש לא נחוץ.
הוא נכנס לחדר של ג׳מה. מביט במצלמה לכמה שניות. מהופנט ממה שהיא בטח מכילה. הוא מתקרב אל המצלמה ומוציא את הקלטת. ומכניס במקומה אחת חדשה. שערך בעמוד מועד.
הוא יוצא מהחדר שלה בשקט. מחזיק את הקלטת בידו. בטוח שהכל שקט. בסדר. עכשיו אף אחד לא יידע. הוא טועה בגדול.
הוא נועל את נעליו וסוגר אחריו את הדלת. נועל אותה כאילו לא היה שם.

••

השעה היא עדיין שעת לפנות בוקר. נייל הולך אל החדר בו מחזיקים את הגופה של ג׳מה.
הוא הולך על קצות האצבעות. שלא ישמעו. שלא יידעו. הוא פותח את הדלת. נכנס בשקט. שם חשיבות גדולה לקור שתוקף אותו לפתע.
הוא מסתובב בחדר. יחף. מסתכל סביב. שמות מרצדים על מגרות קטנות. עשרות מגרות נמצאות על שלוש מתוך ארבע קירות.

»ג׳מה«

נייל הולך כמהופנט אל עבר האזור. הוא מביט במגרה. פותח אותה לאט.
היא שוכבת שם. עינייה עצומות וידיעה לצדי גופה. השיער שלה נקי ומריח כלבנדר. הוא מסניף אותו בחיוך. היא לבושה בכותונת ורודה. הם הלבישו אותה ככה.
הוא מכניס את ידו למתחת לכותונת ומעביר את ידו על גופה. הוא מעביר את ידו על איבר מינה, על הבטן, ועולה לחזה. שם הוא עושה שמיניות בין אחד לשני. הוא אבארבנל. מאוהב בגוף שלה. מכור. אובססיבי. אין פירוש אחר.
הוא מנשק את שפתיה הקרות ומעביר את שיערה למאחורי האוזן בחיוך. כמה דמעות זולגות. הוא בחיים לא יכול לממש את צרכיו עליה. וזה מעציב אותו. הסם שלו נעלם. והוא צריך להיגמל, אך הוא לא יודע איך.

״אתה אהבת אותה?״

הארי שואל את נייל. מביט בעינייו. נייל מביט בו. מהנהן. על פניו חיוך ערמומי. הוא הבטיח לעצמו לא להישבר. והוא יקיים.

״אתה היית אצלה. אתה לא יכול לאהוב אותה״

״למה לא?״

״כי.. כי זה פשוט לא בסדר!״

הארי אומר בעצב. לא מבין ממש מה להגיד, או לעשות. הוא מרטיב את שפתיו. נייל מביט בו. מהופנט. הוא לא ממש יודע מה הוא אמור להגיד.

״אתה אוהב אותי?״

הארי מרים את מבטו אל נייל. מביט בו במבט מתחנן וחסר אונים. הוא מקווה שנייל יגיד את שהוא רוצה לשמוע.

״אני.. אהה..״

נייל מגמגם. לא ממש יודע מה הארי רוצה לשמוע. הארי מהנהן ומשפיל מבטו.

״אז אתה גם לא אוהב אותי. מה אתה עושה איתי כאן אם אתה לא אוהב אותי?״

הארי מרים את מבטו אל נייל, שיושב חסר אונים מולו. נייל מביט בו בעצב. עינייו התכולות משדרות רחמים. אבל הארי לא מביט בהן.

״אני אהבתי אותה למרות שהייתי לקוח שלה!״

נייל נזכר באחד הדברים שרצה להגיד. והוא מתעלם משאלתו של הארי לחלוטין. הארי מביט בו. לא מאמין.

״מה אתה עושה כאן אם אתה לא אוהב אותי?״

הארי מרים את קולו ונייל משפיל מבט. הוא לא יודע איך לענות. הוא בעצמו לא יודע את התשובה.
נייל נעמד. הארי נעמד אחריו. נייל נושם עמוק, משעין את עצמו על ידיו שמונחות על השולחן. הוא מתכוון ללכת. אבל הארי עוצר אותו.

״מה אתה עושה כאן? אתה אוהב אותי בכלל?״

הארי חוזר על עצמו. הוא משתגע. חייב את התשובות. עכשיו. הוא חייב לדעת מי רצח את ג׳מה. ועד שהוא לא יידע הוא לא יירגע.
נייל מביט בו. בלחץ. הוא לא מבין ממש מה להגיד עכשיו.

״אני רוצה לעזור לך הארי! אני אוהב אותך כמעט כמו שאהבתי את ג׳מה! בבקשה תאמין לי״

נייל מתחנן אבל הארי לא מסתפק בתשובתו. ה׳כמעט׳ לא מספיק לו. הוא רוצה להיות נאהב. נערץ. כמו שג׳מה הייתה. כמו שג׳מה גרמה לו להרגיש.

-----------------

אוקיי אני יודעת שהפרק לא ממש מובן אז אם לא הבנתם תגיבו אני תמיד עונה

מטרה: 12 הצבעות
אוהבת ❤️