Chapter 8
❞הוא נכנס לחדר. מביט בהם. הוא מלביש את הקונדום וחוזר להביט בו. היא מביטה בשניים במבט עצוב. מנסה להבין מה קורה. אבל הוא לא נותן לה. משתק אותה. הוא בורח משם. בורח ומתפשט. ואז הוא חוזר. נהפך אחד מהם❝
הארי מתעורר באמצע הלילה. עוד סיוט. השעה היא שעת לפנות בוקר. הוא משפשף את עינייו ויורד במדרגות במהירות. רוצה לשתות כוס מים.
צלצול טלפון.
הארי לא יודע מה לעשות. מי יתקשר אליו בשעה כה מוקדמת? אפילו השמש לא התעוררה עדיין. הארי בוחר להתקדם אל כבר הטלפון בשקט. כאילו שאם ירעיש, ואילו מעט, מישהו עלול לשמוע ולקחת אותו.
עינייו הירוקות מסתנוורות מהאור האדום המרצד של בית הטלפון. הוא מרים את הטלפון מקשיב.
״הלו?״
אין קול ואין עונה.
״הלו?״
הוא חוזר על עצמו. שוב אין קולות. רק מלמולים. הארי מעביר את ידו בתלתליו החומים בפחד. הוא לא אמיץ כל כך. אפילו די פחדן. מעולם לא התנסה בכל התעלומות האלה. סדרות המשטרה לא היו חלק מהאהובים עליו. אין לו מושג מה לעשות.
הוא מנתק את הטלפון. מביט שפעם האחרונה באור האדום שמרצד לשנייה וחוזר לישון.
❞הטלפון מצלצל. שוב אף אחד לא עונה לו. הוא חוזר למעלה. לצפות במתרחש בשקט. מנסה להבין מה קרה עד עכשיו. הוא נחוש להצטרף. אבל אסור לו. אבל אז מותר. הוא לא מבדיל יותר בין מותר לאסור.❝
הארי מתעורר משינה עמוקה. מבין שכל שהיה עד עכשיו אינו אלא חלום בלהות. חלום שמזכיר לו את הלילה הגרוע בחייו.
••
״הארי היינו רוצים לשמוע מה קרה באותו הערב?״
ליאם שואל בשקט ומפעיל את מכשיר ההקלטה. הארי מנקה את גרונו ומשלב את אצבעותיו על השולחן.
״זה היה בשבת בערב. אני זוכר שג׳נה יצאה אליי עם שתי שמלות. שואלת מה יותר יפה. פףף כאילו שאני יודע. היא יצאה למועדון עם לואי, הבן זוג שלה, ונייל, חבר טוב. אני זוכר שהיא נכנסה הביתה עם איזה מישהו. היו לו נעליים שחורות כאלה! בחיים לא ראיתי אותן! ואז.. ואז הוא זרק את הקונדום וצרח שתפסיק לצרוח. ואז הוא הסתכל עליי. ואז ירדתי למטה. היה טלפון. אל אף אחד לא ענה.. ואז התעוררתי בבוקר. וראיתי את ה..״
הארי קוטע את עצמו. הדמעות שחונקות את גרונו משתקות אותו ברגעים האלה. הוא לא רצה להגיד שזה היה ליאם. הוא מחכה לשמוע מה ליאם יסביר עליה. כי הוא בעצמו לא יודע מה הקשר שלו אליה. הוא בטוח שהוא שיקר.
״אתה בטוח שאתה לא זוכר עוד משהו?״
הארי מניד לשלילה במהירות. הוא מוחה כמה דמעות עם האצבעות שלו ומשפיל מבט. ליאם מכבה את המכשיר לרגע.
״הארי אם אתה זוכר עוד משהו אתה חייב-״
״אני לא זוכר! עזוב אותי!״
הארי מתרומם והולך משם. ליאם היה בטוח שהארי זוכר עוד משהו. אבל הוא טעה. הארי יוצא משם וטורק אחריו את הדלת בעצבים. הולך לקבל כמה תשובות.
••
״אני.. אני מצטער להפריע״
הארי מגרד בעורפו ומביט בזאין, שמסדר את הקלפים על השולחן. זאין מניח את הקלפים ומחייך אל הארי.
״באת כדי לקבל תשובות הא?״
הארי מהנהן לחיוב ומתיישב בכיסא לידו. הם נמצאים בחדר של זאין. תא מעצר. אף אחד לא ישמע. זאין שואף מהסיגריה שתלויה על המאפרה ומחזיר אותה למקומה.
״אני מוכן לעשות הכל. תמורת מחיר״
------------------
הפרקים נהיים משעממים נכון?
אני יודעת
אני מצטערת
אני פשוט לא רוצה לעשות פרקים ארוכים מדי
ואז אני חופרת יותר מדי על דברים שקורים בשתי דקות
אוף..
אוהבת ❤️
YOU ARE READING
Murder Land | One Direction
Fanfiction❞אני מודה. רצחתי אותה. בדם קר❝ •• אזהרות ☟ -סקס -אלימות -שפה גסה לפעמים -אימה -רצח -אונס © כל הזכויות שמורות ©
