Murder Land | One Direction

Chapter 26

Chapter 26

״אני לא שקרן!״

ליאם מביט בתמונה וצועק. בתמונה נראים ג׳מה, אלן וליאם מחובקים. התמונה צולמה בשעת לילה מאוחרת, מספר חודשים קודם לכן.

״אתה שקרן! ואלן שקרנית! אתם אמרתם שאתם לא מכירים אותה! ואופס! אתם פאקינג כן! איזה הסבר יש לך לזה?!״

לואי מרים את קולו בעצבים. הוא דופק על השולחן. עיניו התכולות מתכהות מרוב כעס ותסכול. ליאם נושם עמוק.

״זה היה לפני חצי שנה. ג׳מה לקחה אותי למועדון. והכירה לי את אלן. לא ידעתי שהיא חוקרת כאן. כשהכרתי אותה היא הייתה מאוד שיכורה, ולא זכרה אותי. הצטלמנו אחרי שהיא גילתה שאני וג׳מה היינו..
וזהו. התמונה נשארה״

״אתה לא משקר לי?!״

לואי צועק. ליאם משפיל מבט ומטלטל ראשו לשלילה. לואי מהנהן. מעביר את ידו על לחיו הימנית. הוא משחרר את ליאם. מורה לו לצאת.
נשאר עם התמונה ביד. מקווה שהוא צודק.

••

נייל מביט בתמונה. היא מחזירה לו מבט. הוא מביט בג׳מה. הסם שלו. האובססיה שלו. הגוף שלה הוא החולשה הגדולה שלו, ועצוב לו שהוא אבד.

ואז הוא מעביר את המבט אל עבר אלן. חברתה הטובה. מביט בעינייה הירוקות. רגשות האשמה שהוא חש צפים בין הרגשות שלו. והוא יודע שלמרות האשמה הוא עזר לזאין.

הוא מקרב פח ברזל גדול. זורק אליו את התמונה. מאותן תמונות שהיו בערימתו. הוא שופך מעט שמן עליה. הןא כמעט ומתחרט, אבל הוא ממשיך.

הוא מדליק גפרור. וזורק אותו אל הפח. התמונה נשרפת. אין הוכחות, אין ראיות, הוא נקי.

••

הוא נכנס לארכיון. שעות על גבי שעות של הקלטות, אלפי מסמכים, מאות תמונות, עדויות, דוחות. צעד אחר צעד, אין לו לאן למהר.

הוא להוט לדעת על ה׳לא רלוונטי׳ ההוא. בכל מחיר. ולכן, הוא נכנס לארכיון. הכעס הלא מוסבר מתפשט בליבו. והוא חייב לעשות משהו איתו.

הוא מביט בקופסה מלאת המסמכים והקלטות מאותו היום. מתיישב על מספר ארגזים ומניח אותה למולו.

הוא פותח את הקופסא. נודע לעשרות פרוטוקולים, קלטות, תמונות. רובן לא קשורות לחקירה עליה הוא אחראי. ואז הוא מוצא.

❞..אני חושב שליאם הוא הרוצח.. אני זוכר שהוא היה עם ג׳מה, איך הוא העיף אותה ממני.. הוא לא סיפר על זה לאף אחד.. ❝
(הערת הכותבת-מי שלא ממש זוכרת יכולה ללכת לפרקים 19, 21)

״אני לא מאמין!״

הוא צועק. מכניס את הקלטת למקום. נושם עמוק. הוא מחזיר את הקופסא למקום ומשפשף ידיו בבגדיו.

״אני הולך להעיף את הלואי הזה מפה, בצורה כזו שהוא בחיים לא יוכל לדבר על זה!״

••

״הארי! היי!״

״היי.. אני יכול לשבת?״

הארי שואל באי נוחות. נייל מהנהן במהירות. מחייך אליו. מנסה לגרום לו להרגיש בנוח ככל האפשר.

״אני שמעתי מה קרה עם התמונות. הפוטושופ וזה. חשבתי שאולי גם אני אראה את התמונות האלה״

הארי משפשף את ידו כנגד עורפו באי נוחות. נייל פוער עינייו בפחד. מפשק שפתייו. נייל מטלטל ראשו והארי מביט בו מהופנט.

״לא, אסור לך! אני מתכוון.. עדיף שלא תראה. יש שם תמונות ש-״

״אני מכיר אותה מגיל 0! ראיתי אותה בכמה מצבים בחיים שלי, אני לא מפגר! מה אתה מסתיר!״

הארי מתחיל להתעצבן. נייל לא יודע מה לעשות. איך עוד לנמק את העובדה שהוא לא רוצה שהארי יראה את התמונות היא בגלל שהוא הצלם של התמונות.

״לואי! בוא רגע!״

״מה ניילר?״

לואי מתיישב לצד הארי. מול נייל. לואי מחייך בתמימות. נייל והארי מחזירים לו מבטים רציניים, שגורמים לו להפוך את החיוך למבט מבולבל.

״הארי פה רוצה לראות את התמונות״

״מה?! לא! אתה לא יכול לראות אותם״

לואי מדבר במהירות. מפחד שימצא את התמונה של ליאם, ג׳מה, ואלן. נייל מהנהן. תומך בדבריו של לואי. למרות שהארי רק מתעצבן יותר.

״אני הולך לראות את התמונות האלה! בדרך כזו או אחרת!״

וואו.. אני מקווה שאהבתם את הפרק ושהוא לא יצא קצת מבולגן.. כשכתבתי את הפרקים האלה רק חשבתי על הסוףאז הוספתי יותר רמזים (גבותגבות)..

קצת התאכזבתי שלא הגענו למטרה בפרק הקודם אז אני לא שמה מטרה בפרק הזה..

אוהבת ❤