Murder Land | One Direction

Chapter 27

Chapter 27

״זאין! רציתי לדבר איתך״

״בשביל זה באתי״

נייל מתיישב למול זאין בחצר תאי המעצר. זאין מחייך אליו. נייל חושב האם הוא עושה את הדבר הנכון, ומחליט שכן.

״אני רוצה לראות את הקלטת״

״מה?! לא!״

זאין מדבר במהירות. נייל מכווץ גבותיו ונושך שפתו. זאין מחפש את המילים לנמק את שהוא רוצה.

״אני לא רוצה שתראה את זה כי.. כי אתה יכול להבין מי הרוצח! ואתה
תסכן אותו!״

זאין שוב מדבר במהירות. מקווה שבלע כמה ממילותיו, אך הוא טועה. נייל שמע כל מילה ומילה. והוא רק מתעצבן יותר.

״לסכן אותו?! אה ואתה לא תסכן אותו?!״

״לא! עובדה, לא רצתי לספר״

זאין מנסה להיות עדין ומנומס ככל האפשר. הוא מנסה לשדר שפת גוף רגועה, למרות שהוא בוער מבפנים. הוא יודע שהרוצח יהיה מאוד מיוסר ברגע שהוא יבין שזה הוא.

״לא רצת לספר כי זה אתה! נכון? איך לא הבנתי את זה?! זה אתה! אתה מגן על עצמך!״

״מה?! נייל! ואם זה אתה?״

זאין מרים גבותיו בהתחכמות. מחייך אליו. נייל מסיט מבטו לאחד הדוממים בעצב. לועס שפתו וחושב.

״אז מגיע לי לדעת. אם זה אני? מגיע לי להיות מיוסר שזה אני, בדיוק כמו שמגיע לרוצח להיות מיוסר שזה הוא!״

״אתה טועה ניילר. אתה לא מבין כמה אתה טועה!״

זאין מרים מעט את קולו. נייל נושם עמוק. זאין מסיט את מבטו אל התיק השחור שלו, שבתוכו מונחת הקלטת.

״אז אני מפסיק עם כל זה! אתה עדית איתי עסקה לא נכונה! ואני לא רוצה להיות חלק מזה יותר״

״אין לך ממה להיות חלק נייל! זה נגמר! הכל נגמר!״

נייל מתרומם משם והולך. זאין משפיל מבט בעצב. הוא מרטיב שפתיו. לא מוכן ללכת. הוא מביט בנייל, מבין שהוא הפסיד בקרב. אין לו למה להילחם יותר. הוא יבין מי הרוצח. *הם* יבינו מי הרוצח.

••

״שלום בית!״

הארי מחייך וסוגר אחריו את הדלת. הוא מביט בסלון החשוך וממהר להדליק את האור. הוא הולך בפנים. מביט סביב.

הוא נכנס למטבח. מוציא קערה, חלב וקופסת דגנים ומניח אותם על השולחן. הוא שופך את הדגנים אל תוך הקערה ופותח את קרטון החלב.

החלב נשפך. נוזל לכיוון הדלת. הארי ממלמל ׳פאק׳ והולך לחפש סמרטוט. כשהוא מוצא, הוא חוזר למיקום בו החלב נשפך. הוא מביט בשובל שהחלב יוצר. ועוקב אחריו בסקרנות.

הקו הישר אך עקום בו בזמן שהחלב יצר מתמזג עם כתם דם יבש ששוכן בקצה השני של הסלון. הארי מביט במיזוג בהפנוט. נזכר בדבר חדש.

❞הוא מכה אותו. עוד מכה. ועוד אחת. הארי צופה בהם מהצד. הבוקסר שהוא לבש כבר זרוק על הרצפה. והוא עומד עירום. מהופנט מהמתרחש. לואי חובט בנייל בחוזקה. מפיל אותו על רסיסי הדלת השבורה. ליאם יורד במדרגות. מביט בהארי ודוחף אותו. הארי נופל במדרגות. נייל שכוב על הרצפה. מדמם. הארי נאנק בכאב. מביט במירוץ לחדרה של ג׳מה. כולם מנסים להגיע מהר ככל האפשר. אבל רק אחד מהם הצליח. והשלושה נותרים בחוץ.
לואי יוצא מהחדר. לבוש. ג׳מה שכובה מעולפת. הוא מכניס את כולם לחדר. מפיל את כולם על הרצפה ומעלף אותם. ארבעה מעולפים, בזכות לואי. ❝

הארי ממהר לנקות את החלב. לחשוב על כל דבר שהוא לא זה. אבל הוא לא מצליח. כתם הדם של נייל מהפנט אותו. והוא לא מצליח להשתחרר מהטרנס בו הוא נמצא.

״זה לואי?!״

••

״אדוני, ביקשת שאני אבוא אז הגעתי״

לואי נכנס לאחד המשרדים החשובים והגדולים, למשרד של הבוס של ליאם.
הוא מורה ללואי להתיישב לצידו ומחייך אליו.

״אז לואי, הגעת לכאן כדי להישאל״

״או-קיי, אממ.. מה השאלות?״

לואי מנסה להיות מנומס ככל האפשר. מקווה שהוא לא הורס הכל ברגעים אלו. הוא מביט בלואי ומניח את אמותיו על השולחן.

״אתה מוכן להתגבר על המוות של ג׳מה?״

הוא מביט בלואי. לואי חושב לרגע האם הוא באמת מוכן להמשיך הלאה. לעזוב את המרדף אחר הרוצח הרע והלא נעים.

״אני חושב שכן״

״מעולה! זה בדיוק מה שרציתי לשמוע!״

הוא נעמד ולואי נעמד אחריו. די מבולבל. הוא מוציא מסמך ועט ולואי מכווץ גבותיו למראה זה.

״אתה רשום בתוכנית להגנת עדים. זו תוכנית מיוחדת שעוזרת לעדים מהסוג שלך להתחיל מחדש. אתה תעבור לארהב, ותתחיל שם חיים חדשים. עם זהות שונה ובית שונה. הכל מחכה לך שם! תחתום כאן ותקבל את כרטיס הטיסה״

לואי מלקק שפתיו. תוהה האם לעזוב הכל ולהתחיל מחדש. הוא יודע שהתוכנית רק תטיב עימו. והוא בטוח שהוא באמת יצליח לעזוב את הטראומות שהיו לו פה.

״אני חותם״

הוא מודיע ומקשקש את שמו על המסמך. הוא לוחץ ללואי את היד ומחייך. מגיש לו את כרטיס הטיסה.

״שיהיו לך חיים נעימים לואי!״

היי!
רק שתדעו-נשאר עוד פרק אחד ואז פרק כפול עד הסוף :)

באמת עצוב לי שהסיפור עומד להיגמר.. אבל הוא חייב להיגמר מתישהו לא? :>

מטרה: 17 הצבעות..
חג שמח!
אוהבת ❤️