Murder Land | One Direction

Chapter 25

Chapter 25

״אלן אני רוצה לדבר איתך״

נייל לא מחכה לתגובה ומתיישב לידה. אלן מחייכת בבלבול ומזדקפת. הוא מביט בחלון לרגע וחוזר להביט בה.

״אני רוצה שתראי משהו״

הוא מניח את התמונה על השולחן. נותן לה לסרוק אותה בעינייה. הוא מחייך בערמומיות והיא מכווצת גבותיה בבלבול.

״אני יודע שאת מצולמת בתמונה. ושאת, בדיוק כמו ליאם, סובייקטיבית במקרה הזה!״

״מה?! נייל בבקשה אל תעשה את מה שאני חושבת שתעשה״

היא מתחננת. עינייה הירוקות מתרחבות בעוד שהוא מכווץ את עינייו התכולות. מהדק שפתיו למולה.

״את הולכת להתפטר. להגיד לבוס שלך שאת ׳לא בנויה לכל הסיפור הזה׳ ושאת ׳צריכה קצת חופש׳. ואני לא רוצה לשמוע ממך יותר! כי אם אני אשמע.. אנחנו ניפגש. ואת לא רוצה לפגוש אותי״

נייל מתרומם מהכיסא. חוטף את התמונה והולך משם. אלן נשארת פעורת פה. והיא לא יכולה לספר על כך לאף אחד.

••

״אדוני?״

אלן נכנסת למשרד של הבוס שלה. שמורה לה לשבת למולו. הוא מחייך אליה ומשלב את אצבעותיו. אמותיו מונחות על השולחן.

״אני רציתי להודיע לך משהו״

״בטח! מה שתרצי״

אלן מעבירה את ידיה על מכנס הג׳ינס השחור אותו היא לובשת. היא מביטה בו. מפשקת שפתיה. לא מצליחה להוציא את המילים.

״אני.. אני רוצה להתפטר״

היא אומרת במהירות. הוא מכווץ גבותיו בבלבול. נושך את שפתו התחתונה. אלן משפילה מבט.

״אבל למה? את רק הגעת לכאן, לא עבר כלום זמן! את יודעת כמה זמן לקח לך להגיע לכאן״

״אני יודעת! יש לי עיניינים לטפל בהם לפני שאני חוזרת לעבוד״

היא אומרת. מתרצת את השקר שלה בצורה הכי טובה שהיא יכולה. הוא מהנהן ומחייך אליה. היא מחזירה לו חיוך עקום.

״אוקיי, אני לא יכול לגרום לך לחזור בהחלטתך עכשיו. אבל אם תרצי לחזור אחרי שתסיימי-אני אחזיר אותך לעבודה״

״תודה״

היא מחייכת אליו ויוצאת לאסוף את הדברים שלה. מביטה במסדרון בפעם האחרונה. היא מעבירה את שיערה למאחורי אוזנה.

״תאמין לי, אני לא ארצה לחזור לפה״

••

״ליאם, צא!״

אחד הסוהרים מגיע. פותח את הדלת. ליאם מכווץ גבותיו בבלבול, מבקש הסבר בלא מילים. נייל עומד בחוץ, שומע כל מילה.

״זה הבוס שלך, הוא אמר שהוא ׳לא יודע למה כלאו אותך׳ וש׳אתה צריך להשתחרר׳. אז צא!״

הסוהר מראה לו את הדרך החוצה, פותח למענו את הדלת. ליאם מחייך. שמח להיות חופשי, ולהמשיך להגן על עצמו. ועל הרוצח.

••

״זאין! יש בעיה!״

״מה קרה ניילר?!״

זאין שואל בלחץ. הוא לא אוהב בעיות. בדרכ הוא פותר אותן בדרכים פחות נעימות, אבל הפעם אין לו מה לעשות כל כך.

״ליאם! הוא השתחרר! מה עושים?״

נייל שואל. עינייו התכולות מתרחבות בבהלה. זאין מניח את ידו על סנטרו. מלטף את הזיפים שלו באיטיות. לאחר דקות מספר הוא מגיע להחלטה.

״אני לא יודע״

••

״ליאם! באתי לדבר איתך!״

לואי מחייך בערמומיות ומתיישב למול ליאם. ליאם מחייך ומביט בו מתיישב. התמונה נמצאת בכיסו.

״מה קרה? נזכרת במשהו?״

״לא, יותר טוב! מצאתי משהו!״

לואי מוציא את התמונה. מניח אותה למול ליאם. ליאם מפשק שפתיו ופוער עינייו. הוא מנסה להבין מאיפה ללואי יש את התמונה, אך לא מצליח.

״בדיוק מה שחשבתי שתעשה! שקרן!״

היי!
אממ קודם כל-לא הגענו למטרה בתגובות אז הורדתי אותה :)

מקווה שלא תהרגו אותי על הפרק של היום חח

אהה ודבר אחרון: תיאור של מה היה בתמונה יהיה בפרק הבא.. רק כי אני אוהבת אתכם לא שמתי בפרק הזה :>

מטרה: 17 הצבעות (אין מטרה לתגובות היום)
אוהבת ❤️