For lifetime- ||Larry stylinson||

חלק 36

״אני מצטער, פרד.״ לואי התנצל בפעם העשירית אולי, ״הכל בסדר, אבא. אני פשוט רציתי להיות איתך.״
״אני יודע. ואני מבטיח לפצות אותך.״
״אוקיי.״ הוא חייך, ״קדימה, בוא נלך לראות מי זאת החברה של נייל.״
פרדי צחק והם ירדו לקומה למטה.
״היי מצטערים שחיכיתם לנו,״ לואי אמר בנחמדות, ״אני לואי. נעים מאוד.״ הוא הושיט יד ללחיצה, ״אני אפריל,״ היא חייכה, ״נעים מאוד.״
הם התיישבו בספה שבסלון והתחילו את הערב בלשתות משהו,
״ספרי לנו קצת על עצמך. כלומר, אנחנו נשמח להכיר אותך יותר טוב. ואני מצטער אם זה נשמע כמו ריאיון עבודה.״ היא צחקה, ״זה בסדר. אני בת 22, אני גרה לא רחוק מפה, ליד הפיצריה שבה הכרנו,״ היא אמרה ונייל נשק לה נשיקה קטנה בלחי.
סומק קל עלה בלחיה, ״אממ.. אני סופרת. כלומר, אי אפשר עדיין לקרוא לי ככה, אני עדיין מחברת. יצא לי לכתוב רק ספר.״
יש הבדל בין סופרת למחברת?״
״כן. רק אחרי שאתה מוציא 3 ספרים אתה נקרא סופר.״
״הו זה ממש נחמד. מה את כותבת?״ ליאם התעניין, ״רומנים ומתח בעיקר.״
״אבא..?״ פרדי אמר בשקט, ״אני רעב.״ לואי חייך, ״אנחנו כבר נשב לאכול, טוב?״ הוא הנהן.
״היי לך,״ אפריל חייכה לפרדי, ״איך קוראים לך? מצטערת שלא שאלתי לפני כן.״ היא התנצלה, ״אממ...״ פרדי קצת התבייש, ״אל תתבייש.״ לואי אמר באוזנו,
״קוראים לי פרדי.״
״פרדי? זה שם כל כך יפה.״
״אתה יכולה לקרוא לי גם פרד! זה כינוי. ככה אבא קורא לי ודודים שלי.״ הוא אמר והצביע על כל מי שהיה בסלון, ״דודים?״ היא שאלה מבולבלת, ״הם כמו האחים של אבא שלי. הם מכירים כבר מלא מלא זמן.״
״זה ממש מתוק. בן כמה אתה פרדי?״
״אני בן 6 בכיתה א׳.״
״ואיך אתה בבית ספר? ילד טוב?״ הוא הנהן במהירות, ״כן!״
״בטח אבא שלך מאוד גאה בך.״ פרדי הסתכל על לואי והוא הנהן לו.
״מתי הארי יבוא? הוא הבטיח שנשחק כדורגל.״
כל העיניים של כולם עברו להסתכל בלואי, ״הארי לא פה. הוא לא יבוא. הוא הלך לבקר את אחותו בלונדון.״
״את ג׳מה? היא בלונדון?״
״כן.״
״אוף! הוא הבטיח לי.״ הוא רטן,
״פרד אם אתה רוצה אני אוכל לשחק איתך כדורגל.״ נייל התערב, ״אתה יותר בקטע של גולף.״ נייל צחק, ״איתי אתה תרצה לשחק?״ אפריל שאלה,
״מה? את משחקת כדורגל?״
״אממ. כן. אני יודעת איך משחקים. אני גדלתי עם 3 אחים גדולים.״ היא צחקה, ״אבל.. בנות לא משחקות כדורגל.״
״בטח שכן פרדי,״ לואי התחיל להסביר, ״יש מלא דברים של ״בנות״ שבנים עושים, ולהפך.״
״נכון,״ אפריל הסכימה, ״יש בנים שמתאפרים ושזה המקצוע שלהם, ויש בנות שמשחקות כדורגל או כדורסל והן יותר טובות מבנים אפילו.״ היא המשיכה להסביר, ״וואו! את תוכלי לשחק איתי?״
״בטח שאני יכולה. אבל לא היום טוב? כי היום אני נועלת נעליים שלא מתאימות למשחקים.״ היא צחקה.
״אוקיי. אולי מחר? נייל אפשר שתבוא מחר?!״ הוא שאל בהתלהבות, ״בטח. אם היא יכולה כמובן.״
״אין לי בעיה.״
״יש!״ הוא קרא בהתרגשות, ״אתה ממש מתוק פרדי.״
הוא חייך חיוך ענקי והודה לה.