For lifetime- ||Larry stylinson||

חלק 47

״אתה מתרגש?״ נייל שאל את הארי שרבקה, הספרית, התקרבה אליו עם המספריים.
״כן, קצת.״ הוא חייך וחשף את גומותיו.
רבקה התחילה לגזור את שיערותיו של הארי.
היא החזיקה בצמה ארוכה לתרומה.
״וואו זה מוזר לראות אותך ככה פתאום.״ ליאם אמר ופרע קצת את שיערותיו של הארי, ״זה לא מוזר. זה נורא יפה לו. אני גאה בך.״״ לואי הסתכל בתוך עיניו ולא הצליח להוריד את מבטו משלו.
״זה עוד פעם קורה לכם.״ זאין אמר ובכך גם גרם להם להתנער מהרגע, ״מה קורה לנו?״
״שאתם חודרים זה לזה לנשמה בעזרת מבט.״
לואי והארי חייכו, ״זה באמת קורה לנו.״ הארי אמר והמשיך להסתכל על לואי, ״אז אתם ביחד כבר?״ נייל שאל, ״אמממ..״ הארי חשב.
הם לא הגדירו את עצמם עדיין.
הם אף פעם לא דיברו על זה.
״כן.״ לואי השלים אותו, ״אני אוהב אותו, והוא אותי. אין סיבה שלא נהיה ביחד.״
חיוך גדול עלה על פניהם של הבנים, וגם על פניו של הארי. הוא חייך חיוך עוצר נשימה.
״זה אומר שאתה חוזר?״ ליאם שאל, ״לא.. אני לא חוזר. אני לא יכול להיות תחת פיקודו של סיימון יותר.״
הארי היה קצת עצוב, אבל הוא ידע שהוא צודק.
לאחר שהבנים אכלו ארוחת בוקר, לואי חזר לביתו.
לו: הארי.. משעמם לי לבד בבית. רוצה לבוא?
האזה: אתה רוצה שאבוא?
לו: ברור שאני רוצה שתבוא.
האזה: אוקיי אני אבוא.
לו: קבעתי שיחה עם סיימון ליותר מאוחר. הוא יבוא בערב.
האזה: אז זה באמת קורה, אה?
לו: כן. זה קורה. אתה לא כועס עליי, נכון?
האזה: לא, אני לא כועס. אני גאה בך על הצעד הזה.
לו: באמת? למה?
האזה: כי אתה הולך אחרי האמת שלך.
האזה: אני יכול להיות בשיחה?
לו: אממ.. כן.
לו: נווו כמה זמן לוקח לך לבוא?
האזה: 5 דקות אצלך.

אחרי 5 דקות הארי הגיע ללואי.
ברגע שהדלת נפתחה לואי קפץ על הארי, לזרועותיו, והחל לנשק אותו.
הארי סגר את הדלת בעזרת רגלו ועלה עם לואי לחדרו תוך כדי שהם מתנשקים.
לפני שהארי השכיב את לואי על המיטה בחדרו, לואי הוריד מהארי את החולצה וחשף את שרירי בטנו ואת הקעקועים שלו.
לואי התמכר אליהם. הוא עבר עליהם בעזרת האצבע שלו, ״אוהב אותם?״ הוא חייך, ״כן, מאוד.״
לואי נישק את צווארו של הארי.
הוא נשם את ריחו לתוך ריאותיו.
הארי התיישב על המיטה ולואי ישב על ברכיו.
לואי עירסל את פניו והמשיך לנשק אותו.
פעמון הדלת צלצל, ״שיט.. סיימון פה.״ לוא אמר בחוסר רצון, ״אל תפתח לו את הדלת. תשאיר אותו בחוץ.״ הארי אמר והמשיך לנשק אותו.
לואי עצר את הנשיקה, ״נגמור עם זה עכשיו.״ הוא ירד מברכיו וירד לקומה למטה.